תשעה בני אדם נהרגו בתאונות דרכים בסוף שבוע אחד – זהו קציר הדמים של היומיים האחרונים. 275 בני אדם קיפחו את חייהם מתחילת שנת 2019 בכבישי ישראל. זאת, לעומת 237 בני אדם שנהרגו בתקופה המקבילה אשתקד – עלייה חדה של 14%. לו חס וחלילה היו נהרגים שישה בני אדם ביומיים מפיגועי טרור, אין לי ספק שממשלת ישראל הייתה מכריזה על מצב חירום, הקבינט המדיני־ביטחוני היה מתכנס, ומשרדי הממשלה השונים היו נרתמים למאבק בטרור. אם כן, מדוע כאשר שישה אנשים נהרגים בטרור בכביש, הדבר מתקבל בשתיקה ובאדישות בקרב אותם גורמים, שאחראים על החיים של כולנו בכביש?
הכתובת על הקיר כבר חודשים רבים, ואיש אינו מופתע מהתוצאות הקשות של סוף השבוע. נושא צמצום תאונות הדרכים נמצא בתחתית סדרי העדיפויות של הממשלה, השרים, ראשי המפלגות וחברי הכנסת. לא בכדי, רק מעט מפלגות התייחסו לנושא הקטל בכבישים בבחירות האחרונות. והממשלה? קיצצה וקיצצה במשך שנים. במקום להקצות כסף לטובת המאבק בקטל בדרכים, במקום ליישם את התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, זו שהממשלה כבר אישרה, התקציב הצטמצם והתוצאה הישירה – עלייה חדה בהרוגים. לנוכח אותה עלייה, לא נערכה ישיבת חירום אחת, לא הוקצו יותר משאבים ולא בוצעו פעולות כדי להציל את ההרוג הבא.
את המצב הזה חייבים לשנות ומהר. ראש הממשלה חייב להכריז על מצב חירום בכבישים עוד היום. מצב החירום יחייב את כל משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מי שנושא באחריות לצמצום ההרוגים בכבישים, לצאת מהאדישות ולשים בראש סדר העדיפויות את המאבק בקטל בדרכים.
מצב חירום יביא לתוספת של ניידות משטרה ושוטרים, שיגבירו את הנוכחות וההרתעה בכבישים, לתוספת של כסף לטיפול בכבישים האדומים, לטיפול ממוקד באוכלוסיות שמצויות בסיכון גבוה – ילדים ובני נוער, רוכבי אופנועים וקטנועים, הולכי רגל ואזרחים ותיקים. תאונת הדרכים הן לא גורל משמיים, אלא מאבק שניתן לנצח בו, בדיוק כמו שמנצחים את הטרור.
הכותב מכהן כמנכ״ל עמותת אור ירוק, הנאבקת בתאונות הדרכים