בשבוע שעבר עצרו התקשורת והאזרחים את נשימתם למספר שעות, בציפייה להכרעת בית הדין במוסקבה בערעורה של נעמה יששכר. הדיון אכן היה ארוך באופן יחסי ולפרקים אפילו עשה רושם של הליך משפטי של ממש. העניין, הדריכות והציפייה היו מובנים ומוצדקים, אך לנעמה לא באמת היה סיכוי.
לא היה לה סיכוי לא כי הראיות הכריעו, ולא כי עונשה היה מידתי, ולא כי ההגנה כשלה בטיעוניה. לנעמה לא היה סיכוי כי ברוסיה של 2019 אין מערכת משפט ושלטון חוק כפי שאנחנו, בישראל, עדיין מכירים אותם. דהיינו, ישנם חוקים, שופטים, משרדים, אך הלכה למעשה אין דין פלילי או אזרחי.
ישנו דין מסוג אחר. מי שעוד יצא לו לחוות את מציאות ברית המועצות, מכיר את זה באמצעות המונח “דין טלפוני” שהיה אחד הסמלים של ריקבון השיטה הסובייטית. על פי "הדין הטלפוני", גורלו של אזרח פשוט הוכרע, לטוב ולרע, בהתאם לתוכנה של שיחת טלפון שהפקיד או השוטר או השופט היו מקבלים מעסקן מפלגתי או בעל תפקיד רם בממשל. החוק והמשפט היוו רק פסאדה. בפועל, השלטון החליט על פי ראות עיניו ומפת האינטרסים של עצמו.
בהיסטוריה הרוסית המודרנית זה לא תמיד היה כך. בשנות ה־90 בית הדין הגבוה לחוקה לא פעם עשה צרות לנשיא ילצין המנוח, כולל ניסיון להדיחו במהלך המשבר החוקתי והעימות המזוין מול הפרלמנט, באוקטובר 1993. חרף העימות, ילצין נמנע מלפזר את בית הדין או לקצץ בסמכויותיו. המסר מלמעלה למטה היה ברור – רוסיה החדשה והדמוקרטית מנסה לבנות מדינת חוק. ההצלחה אומנם הייתה חלקית, אך הכיוון בהיר ומעודד.
המצב השתנה מקצה לקצה בתחילת שנות האלפיים עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון. אט אט הבינה מערכת המשפט את הרוח החדשה, וגזר הדין המפורסם נגד איש העסקים, בעל חברת יוקוס, מיכאל חודורקובסקי ב־2003 (עשר שנות מאסר) בישר כי “הדין הטלפוני” חזר במלוא העוצמה. בתי המשפט ברוסיה של 2019 שוללים רכוש מאנשי עסקים שהסתכסכו עם השלטונות, רודפים קורבנות תאונות דרכים שבהן היו מעורבים “המקורבים”, גוזרים עונשים כבדים, כולל מאסר בפועל, על פוסט או שיתוף ברשתות החברתיות, וכולאים לשנים רבות אנשי מדע ורוח, אשר מעזים למתוח ביקורת על המשטר. המידע שמצליח למצוא את דרכו החוצה בנושאים הללו הוא חלקי בלבד, אך גם ממה שאנו יודעים מצטיירת תמונה חשוכה ועצובה.
ועל כן ברור מעבר לכל ספק כי בנסיבות העניין, לנעמה יששכר מלכתחילה לא היה סיכוי בהליך המשפטי כי גורלה הוכרע (עד כה) במסדרונות השלטון בקרמלין. כך עובד “הדין הטלפוני”.
כאשר נתניהו ותומכיו מנסים כיום להרוס את מערכת המשפט בישראל תוך כדי הזעקה כי “היום זה נתניהו, מחר זה אתם”, זה מעלה אצלי דאגה וגיחוך בו בעת, מפני שהמציאות הרי הפוכה. במדינה שבה מערכת המשפט מאבדת את עצמאותה ונכנעת באופן מלא לגחמות השלטון, האזרח הפשוט נשאר לבד ולא מוגן. וזו בדיוק הכוונה במתקפה האימתנית שכותרתה השקרית היא “להפסיק את שלטון היועצים והפקידים” – כלומר, לנטרל את המערכת החוקתית, להעלים את הביקורת השיפוטית וליצור “דין טלפוני” ישראלי.
“מערכת המשפט” הרוסית המסורסת אינה ייחודית. מערכות דומות לרוב נוצרות במשטרים טוטליטריים בשעה שמתקיימת פגיעה חמורה בזכויות הפרט. ישראל היא מדינה צעירה, בעלת דמוקרטיה שעדיין חיה ובועטת, גם אם בשנים האחרונות עוצמת “הבעיטות” נחלשה באופן משמעותי. המתקפה על מוסדות שלטון החוק בימים אלה עלולה להיות הרת אסון. יש רק לקוות שנוכל להתגבר עליה ולשמור על אבני היסוד של השיטה. יש משמעות קריטית לשמירה על סיכויו של האזרח הישראלי להתמודד מול דורסנות השלטון בין כותלי בית משפט. תשאלו את נעמה יששכר ואת משפחתה.