טוב עשתה עו"ד אורלי בן־ארי גינזברג כשהודיעה לשר המשפטים אמיר אוחנה שהיא פורשת מהמרוץ לכהונת ממלאת מקום פרקליט המדינה. כאילו אמרה לו אינני רוצה יותר להיות שותפה למשחק המתריס שלך נגד המערכת המשפטית. אין מחלוקת שמינויה היה על פי החוק. כאשר נושא משרה פורש מתפקידו, סמכותו של כל שר למנות ממלא מקום לתקופה קצובה מראש של שלושה חודשים, עד שייבחר ממלא מקומו הקבוע. אם לא נמצא ממלא מקום קבוע, רשאי השר להאריך את הכהונה בתקופה נוספת של 90 יום. 
אלא שהסמכות החוקית והפורמלית איננה הדבר היחיד החשוב. נהוג לספר כי הקיסר הרומי קליגולה החליט למנות את סוסו האהוב אינקיטאטוס לתפקיד קונסול. ככל שהסיפור נכון, היה בו משום התרסה כלפי הרשות המחוקקת וביטוי לזלזול המוחצן והמופגן שהקיסר הפגין כלפיה. עו"ד בן־ארי גינזברג בוודאי איננה מקבילה לסוסו של קליגולה, אך שר המשפטים משתווה לקיסר במעשים שהוא עושה. ואף שהוא נתפס כלוליין פוליטי שעושה לקידומו האישי, כלל אינני בטוח שזאת תהיה התוצאה. 

בן־ארי הייתה צריכה מלכתחילה לסרב לקבל על עצמה את הכהונה, את תפקיד המריונטה התלויה על חבל, גם אם התפקיד זמני. לא משום שאיננה מוכשרת (פשוט אינני יודע עליה דבר), אלא מפני שבמינוי שלה היה משום התרסה נגד המערכת המשפטית בכלל והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפרט. ולראיה: לאחר ההודעה על המינוי, שלא נעשה על דעתו של היועמ"ש, הוא אמר: "המינוי חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות". 
צריך לזכור שפרקליט המדינה, גם אם מדובר בממלא מקום, הוא יד ימינו ואיש אמונו של היועמ"ש. לכן גם אם אין הדבר כתוב בחוק בצורה מפורשת, הרי שמינוי כזה צריך להיות מקובל עליו. לא בכדי קיבלה הממשלה החלטה כבר לפני 15 שנה כי פרקליט המדינה ממונה על ידי הממשלה אך ורק לאחר המלצה של ועדת איתור בראשותו של היועמ"ש ולא של שר המשפטים. אלא שהעובדה שאנו נמצאים בתקופת ממשלת מעבר מונעת עכשיו מינויים קבועים ומונעת את זימון ועדת האיתור למינוי של קבע, קל וחומר למינוי הזמני. 
במדינה מסודרת היה שר המשפטים משתדל להאריך את כהונתו של פרקליט המדינה היוצא עד ליצירת התנאים להיתכנות בחירת פרקליט מדינה חדש, אך אלו חלומות באספמיה. לא היה סיכוי שהשר אוחנה, שליחו של ראש הממשלה שהגיע כדי לחבל במשרד המשפטים, יאריך את כהונתו של שי ניצן, בעיקר לאחר שהיה שותף פעיל להחלטה להעמיד לדין את ראש הממשלה. 
עוד לפני אוחנה היו שרי משפטים שלא חיבבו במיוחד את המערכת המשפטית שעליה הופקדו. בהם אפשר למנות את פרופ' דניאל פרידמן, פרופ' יעקב נאמן וגם את איילת שקד. אך בניגוד לשר המשפטים הנוכחי, הייתה להם יושרה. הם לא נועדו רק לשרת את אדונם, אלא גם לתקן את המערכת על פי השקפתם.
מובן מדוע אוחנה, כמי שרוצה לקרוא תיגר על המערכת, לא קיבל את המלצתו של היועמ"ש מנדלבליט שהיה רוצה לראות בתפקיד את המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שלמה (מומי) למברגר. אוחנה חיפש עימות.

כל הדרך לבג"ץ   
לפרקליטה המדוברת, הנחשבת כבעלת ידע רחב במשפטים, ידועים בוודאי התקדימים הרבים - רבים מדי לטעמי - שבהם בית המשפט מתערב במינויים שנטען שיש עליהם סוג של צל, גם אם הם נעשו כחוק, בשל היעדר סבירות וצדק. 
ידוע מכל הוא המקרה של רוני בר־און, שב־1997 מונה על ידי הממשלה, בהתאם לסמכותה החוקית, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אני סברתי שהמינוי ראוי ומעניין, לא כך חשבו השופטים.
באותו יום שבו פורסם באמצעי התקשורת כי הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מינויו לתפקיד, פגשתי באירוע חברתי את בר־און. הוא שאל לדעתי ואני השיבותי שאם השופט התורן בבית המשפט העליון יוציא צו המורה לו לא להתחיל בתפקידו, עליו להבין את הרמז ולפרוש. אבל אם לא ייצא צו כזה שימנע את התחלת עבודתך, הוספתי, כנס ללשכתך ביום ראשון בבוקר ותתחיל לעבוד. למרבה הצער צו כזה יצא במהלך סוף השבוע. בר־און החליט להתפטר וטוב שעשה זאת. 
בשנה שעברה ניסה ראש הממשלה למנות את עפרה ברכה לתפקיד נציבת שירות המדינה, אך בית המשפט מנע את המינוי בשל חוסר התאמתה לתפקיד. ואכן, אין זה סביר וצודק בשום נסיבות שמישהו או מישהי יוקפצו בשלוש דרגות ממשנה לפרקליט מחוז לכהונת מ"מ פרקליט המדינה. 
יממה אחרי שהכריז אוחנה על המינוי של בן־ארי, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המינוי ויצא צו ביניים המעכב את המינוי. אם בן־ארי לא הייתה מודיעה על התפטרותה, הנושא היה מגיע להכרעת בג"ץ.
אני מניח שלפרקליטה היו ידועים התקדימים של יוסי גינוסר, שמונה למנכ"ל משרד השיכון אך בדיון במועד מאוחר יותר הוחלט על ידי ביהמ"ש העליון שהוא איננו יכול לכהן בתפקיד, לא מטעמים חוקיים אלא מטעמי סבירות. לדעתם של השופטים לא יעלה על הדעת שמי שהואשם, ולו באופן תיאורטי, בעבירות מהסוג שיוחסו ליוסי גינוסר, יכול לשמש סמל לאמון הציבור במערכת.
בוודאי זכורה לה החלטת הממשלה, שנעשתה כדין, למנות את האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. החלטה התבטלה כעבור שבוע משום שהיועמ"ש דאז יהודה וינשטיין אמר שזו החלטה שקשה להגן עליה בבג"ץ.
בכללו של דבר, גם אם במאוחר, טוב עשתה בן־ארי שוויתרה על המינוי. כך התייתר הדיון בבג"ץ שיכול היה רק להכתים אותה, גם אם בסופו של דבר מינויה היה מאושר (הסיכויים לכך היו קלושים). יש לקוות שעכשיו ימנה השר אוחנה ממלא מקום לפרקליט המדינה היוצא, שיהיה על דעתו של מנדלבליט.
tguvot@maariv.co.il