יש לנו תכונה כזאת, אנושית לגמרי, להתעלם מאיומים פוטנציאליים. כך אנחנו מסוגלים לדעת שיש לנו חור בשן ולא לטפל בו עד שאנחנו מתעוררים בוקר אחד עם כאבי תופת. אך אם היה מדובר בשן של הילדים שלנו – נכון שהיינו מטפלים בה? נכון שהיינו רוצים למנוע מהם כאב מיותר? הגיע הזמן לחשוב מחדש על שינויי האקלים. 

במידת מה ניתן להדגים את הסיפור של האקלים העולמי באמצעות סיפור מקומי, "צברי" אם תרצו. בשנות ה־50, עזריה אלון ואמוץ זהבי הקימו את החברה להגנת הטבע, בעקבות המאבק נגד ייבוש החולה. הרעיון שבני האדם צריכים לשמור על הטבע לא היה מאוד פופולרי, במיוחד לנוכח האתוס הציוני של "נלבישך שלמת בטון ומלט". לא חלפו הרבה שנים, והסתבר שזהבי ואלון צדקו. ייבוש החולה היה טעות אקולוגית שגרמה נזק רב לאזור. גם ברחבי העולם היו עסוקים לאחר מלחמת העולם השנייה בבנייה של אזורי מגורים ופיתוח תעשייה, תוך ניצול דורסני של משאבי הטבע, שתמיד נדמה היה כי הם בלתי נדלים.

הדוגמה המקומית שלנו היא ממש לא היחידה בהיסטוריה, וגם לא הבולטת ביותר: בספרו "התמוטטות" מתאר ג'ארד דיימונד את קריסתו של אי הפסחא, שהיה אי פורה, שוקק יערות וחיים, עם חברה אנושית יצרנית, שהתמכרה לשיגעון של הקמת פסלי ענק, במאה ה־15. התמכרות שהובילה את תושבי האי להקריב את כל המשאבים הטבעיים שלו כדי לתמוך בשיגעון, עד שהביאו כליה על עצמם. דיימונד תוהה מה עבר במוחו של אותו אדם שכרת את העץ האחרון באי, ומדוע לא קמה הנהגה שפויה שהחליטה על שינוי כיוון לפני שהיה מאוחר מדי.

וכיום מה? המונח "משבר האקלים", שעליו אנו שומעים כל כך הרבה, מרכך מעט את המסר. האמת היא שהמשבר הוא לא של האקלים, אלא של האנושות. האיום על ילדינו ממוקד וממשי. כ־11 אלף מדענים חתמו על עצומה האומרת ששינויי האקלים הצפויים יגרמו לנו לסבל שלא יתואר. דוח של 1,500 עמודים של האו"ם מראה כי מיליון מיני צמחים ובעלי חיים נמצאים בסכנת הכחדה, ושבני האדם משנים את הטבע בקצב כה מהיר, שהם מסכנים את הישרדות הציוויליזציה שלהם עצמם.

אז את השאלה שהפנה דיימונד לקוראים, אני מפנה כרגע אליכם: מהם פסלי האבן שלכם שלמענם אתם מוכנים להקריב את עתיד ילדיכם? האם עוד חולצה, עוד נסיעה לחו"ל, עוד זוג נעליים, זה מה שיבטיח את עתידם? האם הבחירה בבזבזנות צרכנית איננה ראייה קצרת טווח להפליא? האם אין זה תפקידכם להבטיח את עתידם?

מעל הכל, אני קוראת לכם לנקוט פעולה כבר היום. החליפו את האדישות וההתעלמות בצריכת מידע והבנה של הנושא, החליפו בילויים בזבזניים ביציאה לטבע (זה גם בריא יותר), רכשו פחות (מחקרים מראים שזו לא הדרך אל האושר), עשו שימוש חוזר בחומרים ובחפצים, הפחיתו שימוש בפלסטיק ובכלים חד־פעמיים, הצטרפו לארגון שומר סביבה לבחירתכם והתנגדו להרס של שטחים פתוחים ושל בתי גידול. אל תרשו שיהרסו את הטבע לידכם. תפעלו עוד היום, כדי שיהיה לילדים שלנו מחר. ד

הכותבת היא מנהלת מועדון ירוק - מועדון החברים של החברה להגנת הטבע