המסר המרכזי של עמיר פרץ בטקס איחוד העבודה עם מרצ היה שקר בוטה: התאחדנו כדי להילחם נגד גוש החסינות. מהמסר הזה נגזרה קריאה לציבור: מי שנגד החסינות לבנימין נתניהו - אלינו. מבחינה פוליטית, המסר לגיטימי. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, כל מה שלא אסור חוקית - מותר. כשאתה פונה לציבור במטרה לעשות נפשות למפלגתך, אתה בוחר מסרים לפי אפקטיביות אלקטורלית ולא לפי קני מידה אוטופיים.
לענייננו: לגיטימי פוליטית לרכוב על סוס ההתנגדות לחסינות במטרה להניב ים של פתקי הצבעה. כדאי להם רק לזכור שגם אם זה נראה כקלף מנצח, לכל סם יש אנטי–סם, והרכיבה על החסינות מחזקת את התחושה שכל מה שיש לשמאל למכור הוא ההתנגדות לנתניהו.
אלא שהפן האלקטורלי הוא החלק השולי בסיפורו של השימוש בקלף החסינות לגיוס קולות לפרץ־מרצ. הבעיה האמיתית בהתנהלות של השמאל החדש הרבה יותר חמורה: גיוס בוחרים תחת דגל ההתנגדות לחסינות הוא הונאת הציבור. מדובר בתרמית בוטה המסתתרת מאחורי אקט אלים של כיפוף מסורות ומנהגים שכובדו עשרות שנים וקרוב לוודאי גם כיפוף חוקים.
חשוב להסביר את הדברים באופן שגם מי שלא עוסק במשפטים יירד לעומק התרמית.
חסינות דיונית תקפה רק לכנסת שבה היא מוענקת. על כן אין כל טעם ענייני ומעשי לקיים את הליכי בירור בקשת החסינות בכנסת הנוכחית. כי גם אם הבירור יתקיים בהליך מזורז ויקוימו דיונים מדי יום, מבוקר עד לילה, ייוותרו לאחר סיום הדיון וההכרעה ימים ספורים בלבד עד להתפזרות הכנסת ה־22.
אין משמעות למתן חסינות לתקופה כה קצרה, אלא שאת יוזמי הדיון זה לא ממש מעניין. שהרי אין להם כל כוונה לקיים דיון אמיתי. כוונתם היא לזייף דיון למראית עין כדי לצלוח את כל ההיאבקות המבוימת הזו ולהגיע להצבעה המכורה מראש ולביטול החסינות. אביגדור ליברמן אמר זאת בפירוש לעיני המצלמות: "כולנו נצביע בעד הסרת החסינות". האמירה הזו, שבאה מימין ולא מהפריפריה של השמאל, די היה בה כדי להביא לפסילת ההליך כולו, משום שהיא מצביעה על כוונה לביצוע אקט בלתי חוקי, שכן לא ניתן להגיע להליך מעין שיפוטי ולחרוץ את דינו מראש.
עכשיו הגענו אל ליבת המזימה. אם הרוב האוטומטי יצביע נגד החסינות - זה סוף הסיפור. על פי החוק הקיים כרגע, לא יהיה אפשר לחדש את הבקשה בכנסת ה־23, שהיא הרלוונטית לשאלת החסינות הדיונית. במילים אחרות, לא מתכוונים לחכות לכנסת ה־23, שלכבודה הוקם המערך החדש עם מרצ - ומספרים לציבור שחשוב ליצור בה רוב נגד החסינות.
בפועל מציגים מצג שווא לציבור ומנסים לפעול באופן גבולי מבחינה חוקית, לטרפד בכנסת היוצאת את האפשרות שהכנסת שתיבחר במרץ הקרוב תוכל לדון בחסינות. כלומר, מרמים במצח נחושה את הבוחרים: מספרים להם שצריך להצביע נגד קואליציית החסינות, בעוד בפועל עושים הכל כדי שלנציגים שייבחרו לא תהא שום השפעה על שאלת החסינות.
האם ייתכן שלמרות הסקרים, חוששים בשמאל שברגע שהציבור יבחין באמת מבעד למסך השקרים שפורשת התקשורת, הוא יעניק רוב למפלגות שלא רוצות להדיח ראש ממשלה חף מפשע בלי משפט, ומנסים להימלט מפסק דינו של הבוחר המעוניין בהמשך כהונתו של נתניהו כראש הממשלה?
ימי מפא"י העליזים
חסד גדול עשתה כחול לבן עם הציבור כשהציבה את אבי ניסנקורן בחזית המאבק לשלול מנתניהו את האפשרות לבקש חסינות מהכנסת שתיבחר בתחילת מרץ. עצם ניהול המאבק הזה ובעיקר צורת ניהולו הבולשביקית על ידי ניסנקורן מזכירים לציבור שכחול לבן היא תרמית אחת גדולה ולמעשה מדובר במפא"י בתחפושת.
כמו בסיפור של כיפה אדומה, שבו השיניים הגדולות מסגירות את הזאב המתחפש לסבתה של הילדה, כך ניסנקורן הוא השיניים האדומות המבצבצות מתוך התחפושת הכחולה לבנה.
לא רק הניהול הבוטה, סתימת הפיות של המיעוט וסילוק ראשיו מהאולם, אלא עצם ההתעקשות על קיום הדיון בחסינות בעת הזו, בכנסת שכבר מחזירה ציוד, נוגד את ההיגיון המשפטי ואת הדין. ובעיקר הוא מהווה הפרה גסה של כללי המשחק הפרלמנטריים.
מאז ומעולם בתקופות של כנסת שהתפזרה התקיימו בה דיונים מוסכמים בלבד. אבל את מפא"י כללי משחק אף פעם לא עניינו. במשך שנות שלטונה הארוכים היא הייתה רומסת ברגל גסה את כל מי שהתנגד לה, בייחוד אם סירב להחזיק בפנקס האדום.
ניסנקורן הוא תוצר מובהק של השיטה הבולשביקית. הצבתו בחזית המאבק והצורה שבה הוא מנצל את הרוב של קואליציית גנץ־ליברמן–טיבי מהוות תזכורת לציבור מה יקרה לחופש הביטוי ולכללי המשחק ההוגנים אם חלילה הניסנקורנים יחזרו לשלטון.
של מי הסמכות הזו
היות שהניסיון לטרפד את דיון החסינות בכנסת הנבחרת בימים אלה נוגד לפחות את רוח החוק ואת הנוהג המקובל, יו"ר הכנסת מוסמך לא לקיים דיון השובר את הכללים שהליכוד הקפיד עליהם בהיותו רוב, ורוב היה לו רוב הזמן ביובל האחרון.
וכדי להקדים תשובה לטענה או לתוכנית פעולה תוצרת כחול לבן, ייאמר מיד: יו"ר הכנסת מוסמך לא לכנס את המליאה כדי לקיים דיון בבחירת יו"ר חדש לכנסת, שכבר התפזרה על בסיס שיקולים זרים וחוסר סבירות קיצוני המונע מהם. כל ניסיון של רשות אחרת להתערב בהחלטתו יהיה בלתי חוקתי. הכנסת היא הריבון, ואין לשום רשות אחרת אפשרות חוקית או מעשית לערער על החלטותיה.
ברור שלקביעה זו יש גבולות, וההנחה היא שכל רשות פועלת במסגרת סמכויותיה. לצורך המחשה: לו יו"ר יוצא היה מסרב לכנס ישיבת בחירת יו"ר בכנסת חדשה, כזו שלא פוזרה בדמי ימיה, הייתה זו התנהלות בלתי סבירה בעליל המצדיקה התערבות.
ומה שנשאר בחוץ
הנרי קיסינג'ר שאל פעם את ראש ממשלת סין, צ'ו אן־לאי, מה הלקחים שהוא מפיק מהמהפכה הצרפתית. "זה עוד מוקדם מדי לקבוע", ענה לו האחרון.
לכן, למרות הדחף לפתוח את הטור בהתייחסות חמומה לנפתלי בנט ולבצלאל סמוטריץ', החלטתי להתאפק. לפעמים לנוכח התמונה השלמה צריך להתגבר על התסכול ועל הבטן המתפוצצת. משיחות רבות שערכתי התרשמתי כי רבים במחנה הלאומי חשים כמוני ולא רציתי ללבות את האש, כי אני בכלל לא בטוח שהזמן והשכל יפוגגו את התחושות הקשות.
עד יום רביעי לקראת חצות היה לי קטע מוכן ובו שורות חמות על הרב רפי פרץ, לנוכח העליהום עליו בעקבות הראיון ב"ידיעות אחרונות". ביום רביעי לקראת חצות החלטתי לוותר עליו.