ברכה, ששרדה את השואה לבדה כילדה קטנה, החליטה להקדיש את חייה למען נוער בסיכון והפכה למורה, תוך שהיא דואגת תמיד שהילדים בסביבתה יאכלו כמו שצריך. דניאל הקים עמותה שמספקת מידע על אפליה וקולטת קורבנות של גזענות. הניצולים האלה למדו לחיות עם הכאב, הגעגועים, הכעס והזיכרונות, והנחו את עצמם לחיות במודעות, להינות ולנצל את חוויותיהם למען טובתם של אחרים. ב-23 בינואר ננציח, בזה אחר זה, את שחרורם של מחזות ריכוז, ערים ומדינות, לפני 75 שנים. עשרות ראשי מדינה ומנהיגים צפויים לקחת חלק בפורום השואה העולמי החמישי, המתקיים ביד ושם, וידון בשאלה כיצד יש לפעול כדי להבטיח את ביטחונם של יהודים בכל רחבי העולם.
במרכז 'אלה' להתמודדות נפשית עם אובדן, אנו פוגשים מקרוב את רגשותיהם האמביוולנטיים של ניצולי השואה באשר לציון סיומה של מלחמת העולם השנייה. עבור חלק מהם, השחרור מעולם לא באמת הגיע. למרות השנים הרבות שחלפו, אצל רבים מתפתחים סימפטומים של פוסט טראומה. בחלק מהמקרים, הם צפים דווקא עכשיו, בגיל שבו הניצולים חווים שוב אובדנים רבים, של קרובי משפחה ויקרים להם, של יכולות גופניות וקוגניטיביות, של רלוונטיות חברתית. האירועים הללו מעלים מחדש את האובדן הראשון שהם חוו, וחלקם אף סובלים עד למותם מתחושות של אשמה וחרדות, וכן סיוטים והתקפי זעם.
בו בזמן, אנו ב'אלה' מבחינים בשנים האחרונות בתופעה הפוכה הקרויה בפי אנשי המקצוע "צמיחה פוסט-טראומטית". בעקבות חוויותיהם הטראומטיות, חלק מהניצולים רוצים ומצליחים להוביל את חייהם לכיוון חיובי. צמיחה פוסט-טראומטית מוגדרת כמצב שבו אדם בוחר במודע לקבל את הטראומה, לכלול אותה בסיפור חייו האישי ולנתב את הפרק הזה בחיים לכיוון חיובי. הבחירה הזו מפנה את הדרך לצמיחה רגשית. כאמור, לתקריות או לתקופות טראומטיות יש השפעה עמוקה על האופן שבו אנו תופסים את החיים. הן יכולות להכעיס אותנו ולגרום לנו למרירות או לחרדה, וכן להגביל או אף לשתק אותנו. אולם, לפעמים קורה שבתהליך ההתמודדות הארוך נתחיל לחשוב על הדברים אחרת ונבחר לפעול באופן חיובי בעקבות החוויות הקשות.
בקרב ניצולי שואה, תהליך של צמיחה פוסט-טראומטית מתרחש לרוב באופן הדרגתי ומתאפיין במילות המפתח הבאות:
אמונה: לאחר החוויות הטראומטית, נדמה תחילה שאי אפשר להמשיך לחיות, שהחיים הם כבר לא אותו הדבר ולעולם לא יהיו אותו הדבר. ניצולי שואה חוו אכזריות וחוסר צדק בלתי נתפסים. הם שואלים את עצמם שאלות על הסיבות והטעם שבסבלם ומדוע הם אלה שנאלצו לעבור את שעברו. עם הזמן, חלק מהם מחליטים באופן מובהק לאמץ גישה חיובית כדרך היחידה להיחלץ מתוך הבור העמוק. הם מגלים שאופטימיות, אמונה באפשרויות חדשות ומתן אמון באחר עוזרים להם להתקדם ומסבים להם תחושת סיפוק.
נחישות: אותם הניצולים מבינים שבחירתם האופטימית תצריך מהם כוח התמדה ותעמיד אותם במבחן, אולם הם נחושים בעמדתם שלא לוותר ומרגישים שבעי רצון על כך שהחיים אינם מכריעים אותם.
אמון: דווקא משום שהם מקבלים את חוסר האונים ואת הפגיעות שלהם, גדל ביטחונם העצמי של ניצולים אלה. הם מבינים שבסיועם של אחרים הם מסוגלים לעמוד בפני מפלות ולהתמודד מול אתגרים חדשים.
קבלה: בסופו של דבר עולה בידם של הניצולים לכלול את חוויותיהם הטראומטיות כפרק כואב אך משמעותי בסיפור חייהם. אין פירושה של צמיחה פוסט-טראומטית שניצולי השואה שמחים על הטראומות שחוו, אלא שכתוצאה מאותן החוויות יש באפשרותם לגדול ולפעול לכיוונים חיוביים.
לאונטין פרמן היא מנהלת התוכן במרכז 'אלה' – להתמודדות נפשית עם אובדן
יעלה כהן היא מנכ"לית משותפת במרכז 'אלה' – להתמודדות נפשית עם אובדן