רבים הישראלים שמביעים לאחרונה דאגה לעתידה של הדמוקרטיה. למרות האירועים של השבוע האחרון, הדאגה נראית לי מוקדמת מדי והסכנה עדיין רחוקה.
בין היתר נובעת הדאגה ממספר אירועים שהתרחשו מאז הגיעה הקורונה לארצנו: הצו שהוציא באישון לילה שר המשפטים אמיר אוחנה, שהגביל את הפעילות של בתי המשפט; עצירת מחאת הדגלים השחורים ומעצר תשעה מפגינים מול הכנסת; התקנת התקנות לשעת חירום בזמן שהכנסת לא התכנסה ולא היה מי שיפקח על הממשלה בכל הנוגע לכך; וכמובן - התנהלותו של יו"ר הכנסת המתפטר יולי אדלשטיין.
הכל התחיל כשאדלשטיין סירב לכנס את המליאה על מנת לדון בבחירת יו"ר כנסת קבוע ובבחירת ועדה מסדרת, שתביא לבחירת ועדות הכנסת השונות - זאת אף שנדרש לכך על ידי 61 חברי כנסת.
בשל העובדה שבמעשיו הוא מנע את מימוש רצון העם, כלומר מימוש רצון רוב חברי הכנסת לבחור יו"ר חדש, הוגשה עתירה לבג"ץ. אחרי דיון ארוך קיבל בג"ץ את העתירות וקבע כי על אדלשטיין להודיע עד יום רביעי אם הוא מוכן לכנס את המליאה לבחירת יו"ר. במילים אחרות, בג"ץ רמז לו שאין לו ברירה אלא למלא את רצון רוב חברי הכנסת.
אדלשטיין ביקש ארכה למתן תשובה. אחר כך השיב בשלילה על החלטת בג"ץ באומרו כי "צו מצפונו אינו מאפשר לו לקיים את פסק הדין", והודיע על התפטרותו מתפקידו. בתגובה הורו השופטים להעביר את הסמכות לכינוס מליאת הכנסת לוותיק חברי הכנסת עמיר פרץ, תוך שהם כותבים: "הפגיעה שגרם בהתנהגותו זו לאינטרס הציבורי בהבטחת שלטון החוק ובקיום פסקי דין וצווי בית משפט - אין שיעור לחומרתה. אם כך נוהג בעל השררה, מדוע ינהג אחרת האזרח מן השורה?".
אדלשטיין עשה מעשה שלא ייעשה כשהחליט לא לציית לפסק דין של בית המשפט העליון. הוא היה רשאי להתקומם נגד החלטת השופטים אך לקיים את פסק הדין, אבל העדיף להתפטר מכהונתו שממילא הייתה על בלימה. התפטרותו אמורה הייתה לעכב את פעילות הכנסת ל־48 שעות, עד לכניסתו של ממלא מקומו לתפקיד. אלא שבעקבות פנייה נוספת לבג"ץ, הסמיך בית המשפט את פרץ לכנס את המליאה על מנת לבחור יו"ר קבוע בחמישי.
על פי חוק יסוד "הכנסת" נבחר יו"ר הכנסת על ידי המליאה ברוב רגיל, ופיטוריו דורשים רוב של 90 ח"כים. אדלשטיין נבחר לפני למעלה משנה כיו"ר של הכנסת ה־20. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוא המשיך לכהן בתפקידו מכוח האינרציה ולא משום שנבחר.
בעבר החוק קבע שעד לבחירת יו"ר כנסת קבוע מכהן בתפקיד זקן חברי הכנסת. לאחר בחירות 2015 הציע אדלשטיין לשנות את החוק ולקבוע שכל עוד לא נבחר יו"ר חדש, היו"ר הקודם ימשיך לכהן בתפקיד. הצעתו התקבלה ברוב עצום. אני מאמין שבמהלך השבוע תתכנס הכנסת ותקבל את כל ההחלטות על פי רצון הרוב ועל פי החלטת בג"ץ, והדמוקרטיה תתגבר גם על המשבר הנוכחי.
המלצת קריאה
שמעון שבס, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ויד ימינו של יצחק רבין בכהונה השנייה שלו, שאליה נבחר ב־1992, פרסם השבוע את ספרו "חבר" (הוצאת ידיעות ספרים), שעניינו הימים והלילות הארוכים שעשה לצדו של רבין.
בספר שבס בא חשבון עם רבים, גם עם מערכת המשפט שלדעתו לא עשתה די ולא פעלה בנחישות על מנת למנוע את רצח רבין ואת ההסתה שקדמה לו. לדבריו, המערכת המשפטית, בעיקר פרקליטת המדינה דורית ביניש ונשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, לא התייחסו להסתה ולאווירה ששררו בארץ ברצינות הראויה ולא פעלו נחרצות נגד הרבנים המסיתים, ובעצם בהתנהלותם מקילת הראש הכשירו את ההסתה ואפשרו את הרצח.
"זו הייתה ישיבת הקבינט הקשה ביותר שהשתתפתי בה בכל שנותיי כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. היא נערכה כארבעה חודשים לפני הרצח ועסקה בנושא ההסתה", כך פותח שבס את ספרו. לדבריו, באותה ישיבה, לאחר שרבין שאל את ביניש שאלות נוקבות ובירר מדוע הפרקליטות לא עושה דבר בעניין, ענתה פרקליטת המדינה כי קיים קושי לקבוע איפה נגמר חופש הביטוי ואיפה מתחילות ההמרדה וההסתה. מדובר בספר אינטליגנטי, אנליטי, מלא פרטים וידע, והוא מומלץ לציבור הישראלי ששואף לדעת כיצד פועלת ממשלה בישראל.