כולנו חוששים להידבק בנגיף הקורונה. פחד הוא דבר טבעי, שמסייע לנו להימנע מסכנות. כשילדה או ילד פוחדים מכלב זר, אנו אומרים שהם חכמים, ובצדק. זהו רגש חיוני לשמירה עצמית.
אולם לפעמים הפחד נעשה פתולוגי. כלומר, פחד לא מווסת, שמכיל רכיבים לא מציאותיים ומשתלט על החשיבה שלנו. במצבים כאלה אנו עלולים לזהות סכנה בכל דבר, גם ללא סיבה, להיקלע לעצבנות וללחץ ולהגיב בצורה מוגזמת לכל דבר.
מגיפת הקורונה עלולה לזמן פחד פתולוגי, אך יש דרכים למנוע את התפתחותו. אחד הגורמים לפחד פתולוגי הוא הצפה במידע לא מבוקר, שקשה להבחין בתוכו בין עיקר לטפל, בין אמת לשמועה. לכך מצטרפת ההפחדה שגורמים שונים נוקטים, בין אם כדי להביא לשמירה קפדנית על הכללים ובין אם מסיבות אחרות.
מומלץ לכן להימנע מתוכניות טלוויזיה שמציגות מספרים, תחזיות ומקרים טרגיים ללא הפסקה. זהו מידע שאינו מוסיף לנו דבר ויוצר בהלה, בייחוד אצל ילדים, שאינם מבדילים בין הסטטיסטיקה העולמית לבין הסכנה הממשית להם ולאהוביהם. מצד שני, חשוב להקפיד על הנחיות משרד הבריאות, כחלק משגרת החירום, ולהסביר לבני הבית שאם שומרים על הכללים, אין סיבה לחיות בתחושת בהלה.
במשפחות שבהן אחד או יותר מבני המשפחה יוצאים לעבודה, שתפו את הילדים באופן שבו אתם עושים זאת. בו־בזמן, חשוב לתת מקום לגיטימי לתחושת הפחד, לשוחח עליו ולהתמודד במשותף עם המחשבות שיוצרות אותו.
קושי נוסף נובע מהשהות הממושכת של כל בני המשפחה בבית, מחוץ לשגרה הרגילה. מומלץ לכן לשמור על סדר יום קבוע, כולל קימה בשעה קבועה - כשכל אחת ואחד מבני הבית יודע מה תפקידיו הנפרדים - ושמירת זמן לפעילות משותפת. זהו זמן מצוין לשחק יחד במשחקי קופסה שנשכחו בארון, או במשחקים חינוכיים שאפשר למצוא ברשת, להנאת כל המשפחה.
הכותבת היא דיקנית בית הספר לחינוך במכללה למינהל ומומחית לטראומה