קשישים רבים המסתגרים בביתם ייאלצו הערב לקיים את ליל הסדר הקרוב שלא בקרבת בני משפחתם. חלקם הגדול יחושו עצבות ובדידות. גם ככה ליל הסדר הוא חג לא פשוט עבור הקשישים, שנזכרים פעמים רבות ביקיריהם שאינם עוד בחיים. כעת נוסף גם האיום הבריאותי של נגיף הקורונה, יחד עם חוסר הוודאות לגבי העתיד וחוסר הקשר הפיזי עם בני המשפחה. בקיצור - נוצרו כל התנאים "לסערה המושלמת" שעלולה להוביל למצוקה נפשית דרמטית והרת אסון. 

מכאן עולה השאלה מה ביכולתנו לעשות כדי להקל עליהם. מחקרים רבים הראו שלבדידות אצל קשישים יש השפעות בריאותיות המקבילות לעישון של 14 סיגריות ביום. ההשפעות הבריאותיות הן חמורות יותר אפילו בהשוואה להשמנת יתר או היעדר פעילות גופנית.

בדומה למדינה המתמודדות עם משבר כלכלי דרך הצפת השוק בכסף, בדימוי של הליקופטר שמפזר כסף, אני סבור שדרך ההתמודדות הנוכחית צריכה להיות על אותו הבסיס: להציף את הקשישים בשיחות טלפון ווידאו ובשליחת סרטונים במהלך ליל הסדר - כל מה שאפשרי מרחוק. 
הצפה של תשומת לב תוביל למסר חד משמעי שכולנו ביחד ואנחנו לא משאירים את הקשישים מאחור לבד.

המצב בעייתי יותר עם חוסר הוודאות. לקשישים, כמו לילדים, יש לעיתים קושי בתפיסת הזמן. ולכן חשוב לשים תאריך יעד, גם אם הוא לא בטוח כי זה ייתן לקשישים את הכוח להחזיק מעמד. אנחנו חייבים לשדר לקשישים ולבודדים אופטימיות ותחושה של מסגרת זמן. ניתן לעשות שימוש במשפטים כמו: "נעבור את פסח ואז תתקיים הערכת מצב בשאיפה מיידית להקל על הסגר".

אם יש אפשרות מומלץ לבקר מבלי להיכנס לדירה עצמה או לנופף לשלום מחצר הבניין, כשהם צופים מהמרפסת. כל אלו נותנים לקשיש תחושה שהוא לא לבד, שיש מישהו שחושב ודואג בטח בערב החג. חג שמח לכולנו! וחזרה לשגרה במהרה!

הכותב הוא פסיכולוג ראשי של רשת "עמל ומעבר".

ד''ר שי חן גל (צילום: יח''צ)
ד''ר שי חן גל (צילום: יח''צ)