מטופלת שלי, בת 80, שהוחבאה במשך שנתיים בעליית גג בהיותה בת שש, מספרת לי: “אני עכשיו ב־1942. אני מבודדת, מסומנת, בסכנה. משהו לא בסדר אצלי. מחפשים אותי”. מטופלת אחרת, בת הדור השני, אומרת: “זה מחזיר אותי לאמא. היא הייתה קטנה ואסור היה לה להתקרב לאמא שלה, רק לראות אותה מרחוק, כדי שלא ידעו שיש ביניהן קשר”.

בימים האחרונים אנחנו שומעים שוב ושוב, בעיקר בקרב ניצולי שואה ודור שני, על תחושות, פחדים ובעיקר אסוציאציות, הקשורים בתופעת ההעברה הבין־דורית הלא מילולית של טראומת השואה של הוריהם הניצולים. ויש גם היסוס, לעתים גם בושה, עקב התגובה שהם נתקלים בה: “בבקשה, שמרו על פרופורציות, אנחנו לא בשואה”.

הקורונה סגרה גבולות. בני משפחה אינם יכולים להתאחד. עובדות אלו מהדהדות את סיפורי הניצולים. והמתים? אלו שאיננו יכולים כעת ללוותם ולהתאבל עליהם כראוי להם ולמסורת? זה מעלה אצל חלקם את זיכרון כל אלו שלא נקברו ושלא ישבו עליהם שבעה.

נכון, זה לא אותו הדבר. הבה ונשמור על פרופורציות. אבל כשמדובר בטראומה מועברת, חשוב להבין שהאסוציאציה יכולה לעורר חרדה, אי־שקט; אך מהצד השני, גם לעורר לפעולה, להיווכח שהמצב מצריך נקיטת צעדים ולא קפיאה על השמרים. נכון, צריך לשמור על פרופורציות, אבל אולי בשל כך בן הדור השני מאתר או חש בסכנות דקה מוקדם יותר?

והסגר? גם הוא לא משוחרר מהאסוציאציות. התחושה שניתן לעצור אותך. כמה פחדים זה עלול לעורר.

כל דבר הקושר אותנו להפרדה, לבידוד או לאובדן שליטה קולקטיבי מביא בקלות למקום הטראומתי שהועבר מההורים הניצולים. ושוב, נשמור על פרופורציה. אנחנו בכל זאת נטועים במציאות, אבל החוויה הקשורה למציאות הזו יוצרת תחושת מועקה, חרדה וחשש לבטא את הדברים בפומבי, על מנת שלא להישמע מוזר או יוצא דופן.

והבידוד? כמה וכמה כתבו לי שרק כעת הם מתחילים להתחבר למחבוא שבו שהו הוריהם שנה, שנתיים, בעליות גג, במחפורות באדמה, ביערות. איך השיגו מזון? איך החזיקו מעמד בלי להתרחץ? בלי ליצור קשר עם בני משפחה? חברים? ועדיין לא נגענו בנושא האוכל ובחרדה ממחסור, מאובדן הביטחון הכלכלי.

אנחנו יכולים להתחזק ולחזק כש”תוקפת” אותנו אסוציאציה, בכך שנתחבר לחוויה המיטיבה, להאמין שרוצים לגונן עלינו. שאנחנו נחשבים, אהובים. ואכן, באופן מרשים, החלק הגדול, כך נראה לי, של בני הדור השני, חש דווקא בעתות מצוקה שכאלה, יכולת להתגבר. 

הכותבת היא אנאליטיקאית יונגיאנית, מנחת קבוצות של בני הדור השני בעמותת “דורות ההמשך"