מדינת ישראל גלשה במדרון החלקלק שהביא אותה לשחרור סיטונאי של מחבלים, וחמור מכך - של מחבלים רוצחים עם דם רב על ידיהם, עד שהגענו למצב דהיום, שבו האפשרות היחידה שנשקלת ברצינות היא שחרור מחבלים בעסקאות חוזרות ונשנות.
איך הגענו לכך מהמצב שהוביל למבצע אנטבה ב־1976, שבו ישראל לא הייתה מוכנה לדון בשחרור מחבלים ויצאה למבצע הרואי על גבול הבלתי אפשרי? מבצע שבו שילמנו מחיר בחיי אדם, מבצע שבו נהרג יוני נתניהו, אחיו של מי שהיום שוקל עסקת שחרור מחבלים נוספת.
זאת אחרי שכבר ביצע את עסקת שליט ושחרר כמאה מחבלים ב־2013 כמחווה לאובמה וקרי, כתשלום שוחד לרשות הפלסטינית ולאבו מאזן כדי שיסכימו לנהל משא ומתן, שהיה ברור לכל מי שעיניו בראשו שהוא מלאכותי, מאולץ ונדון לכישלון.
איך מדינת ישראל עברה ממבצע אנטבה ב־1976 לעסקת ג'יבריל ב־1985 ולעסקת שליט ב־2011? עסקאות שבהן שוחררו אלפי מחבלים, חלקם רוצחים עם דם של עשרות ישראלים על ידיהם.
שמעון פרס, בהיותו נשיא המדינה, נשאל את השאלה הזו בפגישתו עם נציגי משפחות חללי פעולות איבה ביום שלפני עסקת שליט. תשובתו הייתה ישירה וברורה. הוא טען כי קו פרשת המים ונקודת השבר היו ב־1994 בניסיון הכושל לשחרור נחשון וקסמן.
מדינת ישראל החליטה לאחר שנחשון וקסמן וניר פורז נהרגו, כי המחיר יקר מדי, ומאז לא מנסים יותר לשחרר באופן מבצעי צבאי. הכל עבר לעסקאות. הבזאר הטורקי והמיקוח הים תיכוני ניצח את סיירת מטכ"ל והימ"מ, שממשיכות להתאמן לקראת מתארים שכנראה לא יקרו.
לא מן הנמנע שלפרשת קו 300, שהסתיימה בחיילת הרוגה מאש כוחותינו ופרשה עם השלכות פוליטיות בשל חיסול שני המחבלים שנתפסו חיים, הייתה השפעה שלילית על שיקולי המערכת, לקראת עסקת ג'יבריל, שבה שוחררו 1,150 מחבלים.
אנחנו, מדינת ישראל, חינכנו את הצד השני שאין מגבלות ואין חוקים וכללים. הבזאר הטורקי מתנהל בערוצים חשאיים ובמחשכים, עם מתווכים עלומים ללא ביקורת וללא בקרה כלשהן. ההבנה שאנחנו מעודדים חטיפות ומעלים את המוטיבציה בקרב חמאס לחטוף חיילים ואזרחים חיים או אפילו חלקי גופות הולכת ומתחזקת עם כל עסקה נוספת שמתקיימת.
הטקטיקה של חיזבאללה לכבוש במהירות יישוב אזרחי או מוצב צבאי נשענת לבטח על הידיעה שישראל תעשה הכל כדי לשלם וביוקר על שחרורם של החטופים לאחר מכן. שחרור שמלווה בשנים של משא ומתן, מלחמה פסיכולוגית מורטת עצבים ואולי אפילו קמפיין שטיפת מוח ציבורי כמו שעשו לשחרור גלעד שליט, קמפיין שמלווה בדמורליזציה של הציבור ושכנועו שאין אפשרויות אחרות, אף שיש אלה שלא מעלים אותן מפחד התוצאה, ראו מקרה נחשון וקסמן שמוזכר לעיל.
כדי להרגיע את דעת הקהל מתרצים את קיום העסקה ומנסים למזער את ההשפעות. בעסקת שליט, שב"כ אמרו שיוכלו להתמודד עם השחרור וכי אין בו סכנה.
היום מסבירים שמשחררים מחבלים קשישים וזקנים. שוכחים רק להגיד שהזקנים האלה הם ה"פרופסורים" של אוניברסיטת הטרור שבכלא, אלה עם הניסיון הרב ביותר, אלה שמקבלים את הכבוד הגדול ביותר מהצעירים ושחרורם יבטיח שיוכלו לגדל דור נוסף של מחבלים.
איך אפשר היום לשקול שוב עסקה כשאנחנו כבר יודעים בוודאות מי נרצח על ידי משוחררי עסקת שליט. אלה שמות עשרת הנרצחים: הרב מיכאל מרק, נצ"מ ברוך מזרחי, שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואייל יפרח, דני גונן, מלאכי רוזנפלד, התינוק עמיעד ישראל לב־רן, החיילים יובל מור־יוסף ויוסי כהן.
מדינת ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש ולחזור למדיניות של טרום מבצע אנטבה. חייבים לחנך מחדש את חמאס וחיזבאללה וכל מי שמשתמש בטקטיקת החטיפות שהמחיר לא ישתלם לו, וכי ישראל תרדוף ותפעל נגד כל מי שינסה לפגוע בה בדרך זו.
הכותב הוא אב שכול ופעיל בארגון נפגעי הטרור אלמגור.