בית המשפט העליון נקט עכשיו תכסיס לפרסומת עצמית כאשר קבע בפעם הראשונה בתולדותיו שידור ישיר של דיוניו בנושא התקנות לשעת חירום. כל פרסומת במהותה היא בבחינת הגזמה, אם לא זיוף המציאות – פייק ניוז. כולם מאוחדים בדעה שבזמן אפידמיה כל המוזות שותקות, כולל זאת של צנעת הפרט. לכן הפרסומת העצמית של העליון לא תעזור לשפר את תדמיתו כמוסד פוליטי ששם את עצמו מעל לכנסת ולממשלה מבלי שנבחר או שיועד לתפקידים אלה. רוב המקרים הציבוריים הנידונים בפניו לא ישודרו כיוון שעמדות רוב הציבור מנוגדות לדעות השמאל השולטות בעליון. לפיכך, השידור הישיר של דיונים השנויים במחלוקת פוליטית חריפה לא ישודרו, ומה שישודר יהיה זהה להצגת “בגדי המלך החדשים” של אנדרסן – לראווה בלבד, תוך הסתרת האמת העירומה.
והאמת היא באמת נוראה: חציית הקו האדום על ידי בג”ץ במקרה של יו”ר הכנסת אדלשטיין היא בבחינת עזות מצח יהירה של מי שחש שאין קו אדום בכלל, ובמיוחד בשלב השני של הפרשה, כאשר בג”ץ קבע מי יהיה יו”ר הכנסת (עמיר פרץ) ומה עליו לעשות. כאילו, הוא, בג”ץ, הוא הממשלה האמיתית הקובעת מדיניות. די שנזכיר את הפרשיות של מסתנני העבודה שהגיעו אלינו מאפריקה דרך מצרים, ומספרם הגיע לעשרות אלפים, ובג”ץ סיכל בהמשכים את כל פתרונות הממשלה להוציאם מהארץ.
די בכך שהשופטים קבעו שהסכנה מביצוע מילה בנשים אפריקאיות מספיקה כדי לאזרח אפריקאית שהגיעה לארץ, על כל הסכנות הפוטנציאליות מריבוי הגירה, בשל סיבה זאת לבדה. די בכך שאחת השופטות נתנה ביום העצמאות צו לפיו מותר באותו יום לקיים גם “יום עצמאות אלטרנטיבי” גם למשפחות המחבלים – קרי, רוצחי היהודים – על אף שסעיף 9 לחוק הלאום קובע כי “יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה”. איזו אטימות לכל ערך ציוני ולאומי, וגם לשכל הישר. ואולי הפרשייה הזאת מסמנת מה יקרה כאשר בג”ץ ידון בחוק העיקרי – “חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי”. האם הדיון על חוק זה ישודר לכלל הציבור בשידור טלוויזיוני פתוח, העלול לגרום למהומות שייחשבו אולי גם כהסתה נגד בית המשפט העליון?
בכל המקרים הללו, ובהרבה אחרים וחשובים, לא היו ולא יהיו שידורים ישירים. בתיקים החשובים פוליטית נקבע הכל במיסתרים, ורק התוצאה הסופית מתפרסמת בהחלטות ופסקי דין. כך גם בעתירות נגד חוק הלאום שדינן להידחות על הסף. אנחנו עוד ניווכח בעתיד הקרוב, לאחר הקורונה והקמת ממשלה חדשה, שבג”ץ יבטל, או לפחות ינסה להוסיף שינויים בחוק, שיעשו את מדינת ישראל פחות יהודית ויותר שייכת לכל אזרחיה – דהיינו, לכל לאומיה, כמצוות מפלגות מרצ והרשימה המשותפת. האם הציבור הציוני שלמענו בלבד הוקמה המדינה יקבל פסק דין כזה של הדיקטטורה השיפוטית?
מדוע זה קורה לנו? כי אופוזיציה אמיתית במדינה אינה מורכבת רק מצירוף של מפלגות מיעוט. בג"ץ מסכל כל הקמת קואליציה, זהו מוסד המאוהב בעצמו ללא גבול והוא האופוזיציה האמיתית במדינה. לכן יש לחוקק חוק שידירו מסוגיות ערכיות, ציבוריות ופוליטיות, ועוד חוק להגדרת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה כיועץ בלבד ולא כמשרתו של בג”ץ. בלי רפורמות אלה לא יהיה שום שינוי וישראל תישאר כפופה לבג”ץ.