באיזון העדין שבין הרשויות, אין כל ספק שבהחלטתו לדון ביום ראשון, בהרכב מורחב, בהטלת המנדט להרכבת הממשלה על בנימין נתניהו ובהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, נכנס בית המשפט העליון לטריטוריה שבה כל החלטה שיקבל - לשבט או לחסד - תעורר ביתר שאת תגובות ותגובות נגד.
בניגוד לרושם כי שופטי בג”ץ נוטים להתערב רבות באורחות חייהם ובהסכמיהם של הפוליטיקאים, לרוב הם נמנעו מאקטיביזם בסוגיה זו. בעבר הם אף שמו את ההסכם הפוליטי במסגרת הראויה, שבה כלל ועיקר לא בטוח שהוא שווה יותר מן הנייר שעליו הוא נכתב.
ומהן בכל זאת האפשרויות שניצבות בפני שופטי בג”ץ? האחת היא כמובן לא להתערב. בבחינת “ישחקו הנערים לפניי” ויציגו טיעוניהם, והם יאפשרו, גם אם בחוסר שביעות רצון ועם גוש בגרון, את קיום ההסכם הקואליציוני וגם יאפשרו את הטלת המנדט על נתניהו, בהסתמך על חוק יבש ופסק דין חלוט בלבד. אפשרות אחרת היא התערבות ושליחת מסר משפטי־ציבורי: לא נאפשר פגיעה ושינוי כה מהותי בחוקי יסוד, שישנו עקרונות חוקתיים בצורה כה דרמטית. לא נאפשר עוד כרסום באיזון בין הרשויות, בין היתר, במינויים של בכירים ובהקפאת מצב.
הבחירה לזרז את הליכי הפרוצדורה בדמות מתן צו על תנאי וקביעה של הרכב רחב של 11 שופטים מראה שגם אם ההסכם יעבור את המשוכה של בג"ץ, נשיכת שפתיים ומחלוקת יהיו מנת חלקם של השופטים. נוסף לכך נראה שהדיונים בשבוע הבא יהיו נוקבים ועמוקים. עיניהם של רבים יהיו נשואות ביום ראשון אל בניין בית המשפט הגבוה לצדק, לאחר שבכירים בליכוד כבר רמזו שאם חלקים מההסכם ייפסלו, נמצא עצמנו שוב בדרך לבחירות.
את האמירה הזאת בטוח שלא יאהבו בהיכלי המשפט. השאלה היא אם ינסו להוציא שם בת קול שתמנע, גם אם באי־נוחות, את הבחירות הרביעיות או שמא יוצב קו אדום ערכי ומוסרי בכסות של קושי חוקתי שינסה לעצב את המחר - הן הפוליטי והן המשפטי. בתקופה שבה ממילא המתיחות בין הרשויות מצויה בשיאה, כל החלטה תייצר רעידת אדמה ורעידות משנה.