אמון הציבור:
המילים שנשמעו הרבה בהיכל בית המשפט העליון אתמול היו צמד מילים "אמון הציבור". השאלה שבית המשפט העליון ישאל את עצמו, כשיכתוב את פסק הדין, היא איפה נפגע אמון הציבור יותר. האם לאפשר לאדם לשמש כראש ממשלה כאשר הוגשו נגדו כתבי האישום, אם החוק לא אוסר זאת, או לפעול נגד הרצון המובהק של חברי הכנסת, המשקפים את רוב הציבור?
שלטון החוק:
ובכן, החוק לא מונע מנאשם להיות ראש ממשלה. יתרה מזאת, חברי הכנסת אפילו הביאו בחשבון אפשרות כזו כאשר חוקקו את חוק יסוד "הממשלה". העותרים למדו אתמול כי מה שנשמע אולי יפה בכלי התקשורת, עשוי להישמע פופוליסטי בעיני בית המשפט.
רק לפני כחודש דן בג"ץ בעתירה נגד יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין, על סירובו לכנס את המליאה כדי לבחור יו"ר קבוע. אז קבע בית המשפט העליון שהכרעת הרוב היא לב לבו של ההליך הדמוקרטי - ולכן יש לכבד את רצון הרוב ולקיים הצבעה לבחירת יו"ר קבוע.
לייצר ודאות:
עצם הבחירה בהרכב של 11 שופטים באה למעשה לשים סוף לספקולציות. ניכר שבג"ץ מודע לגודל השעה, ולכן טרח להתכנס בהרכב רחב במיוחד. לטעמי, בג"ץ יביא בחשבון בסל השיקולים שלו את משבר הקורונה, את חוסר הרצון ללכת לבחירות נוספות ואת השאלה מהי המשמעות של רצון הרוב. הכותב הוא מומחה למשפט מנהלי ועבירות צווארון לבן.