אין זה מדרכנו, התומכים בדמוקרטיה ובשלטון החוק לאיים כי אם לא יפסוק בית הדין לפי דרכנו, לא ישלים הציבור עם זאת. נכוף ראשנו מול פסיקת בג”ץ, אבל אולי נפנה מבטנו לארצות שמעבר לים ללמוד מנסיונן.

פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, התריע מהידרדרות הדמוקרטיה האמריקאית לאוטוקרטיה בחסות הקורונה. בהונגריה, מעיד קרוגמן, ביצע ויקטור אורבן, מנהיג FIDESZ, הפיכה שלטונית בשילוב איומים ותגמולים פוליטיים ועסקיים, אילוף התקשורת וריסון המשפט, עם שמירת סממנים חיצוניים של דמוקרטיה. אולם בחסות משבר הקורונה העביר אורבן חקיקה המאפשרת לו לשלוט באמצעות צווים, ותוך הגבלת חופש ההפגנה.

קרוגמן טוען שתהליך כזה יכול להתרחש אפילו בארצות הברית. לא רבים עקבו אחרי הבחירות בוויסקונסין ב־2018. קרוגמן מזהה סימן מבשר לאסטרטגיה טראמפיסטית: למרות שרוב הציבור במדינה צפונית זו העדיף את הדמוקרטים (53%), הרי שבגלל החלוקה למחוזות, הדמוקרטים מאיישים רק 36% באסיפה. לקראת נובמבר 2020 ולאור התחלואה הציעו לקיים הצבעה מרחוק. אולם הרוב הרפובליקני פסל זאת ואילץ את הבוחרים להגיע פיזית לקלפי.

עוד העבירו הרפובליקנים שורת הגבלות על המושל הדמוקרטי, בשוברם כללי משחק מקובלים. איך זה קשור אלינו? כמו בארצות הברית של טראמפ, גם בישראל סירבו המפסידים בבחירות לקבל את התוצאות ונקטו פעולות שונות לעוות את רצון הבוחר (62:58 נגד ראש ממשלה החשוד בפלילים. זוכרים?), ופעלו בדרכים שונות כדי להמשיך ולשלוט וכנראה להבטיח את חסינותו המשפטית של ראש הממשלה. נזכיר שממשלת ישראל שולטת בשנה האחרונה באמצעות צווים וללא חקיקה וביקורת פרלמנטרית או ועדות כנסת מתפקדות.

אין מפכ”ל למשטרה, אין פרקליט מדינה, לא מונו שגרירים למדינות מפתח, ראשי שירותים נבחנים בנאמנות אישית לשליט. החלטות שלטוניות קריטיות לחיינו מתקבלות על ידי ראש ממשלת המעבר ומאושרות רק בדיעבד על ידי מיניסטרים עושי דברו, לא אחת בהצבעות טלפוניות באישון לילה.

לאור מודל ויסקונסין, קרוגמן מצביע על כך שאם תוצאות הבחירות הפדרליות לא תהיינה לרוחו, עלול טראמפ לטעון שהבחירות זויפו על ידי הדמוקרטים. המקבילה לכך בישראל עלולה להיות טענה על פעילות של הדיפ סטייט והתקשורת “השמאלנית” (אגב, איפה היא? לאן נעלמה?). אלא שארצות הברית איננה עוד מדינה שיש לה חוקה, ארצות הברית היא חוקה שיש לה גם מדינה. סביר, אפוא, שהמסורת הפוליטית האמריקאית תתגבר גם על המשבר הנוכחי.

לישראל, לעומת זאת, הגם שהיא דמוקרטיה תוססת הנשענת על הפרדת רשויות ומערכת איזונים ובלמים, אין חוקה אלא רק חוקי יסוד. בהסתמכו על נמיכות רוח לא מובנת של כחול לבן, פועל נתניהו להחלשת הרשות המחוקקת. אבל איך ניתן יהיה לקיים בקרה על הממשלה כשכמעט מחצית מחברי הכנסת יכהנו כשרים וסגני שרים? איך ניתן להבטיח חוקתיות של חוקים חדשים שיחליפו חוקי יסוד, כשהם נועדו בעיקר להתאים למשא ומתן קואליציוני פרטני ולמציאות נקודתית מתחלפת? נתניהו ואנשיו התריעו כי הציבור עלול שלא לקבל פסיקת בג”ץ נגדו ועל כן האחריות לבחירות חדשות ויקרות הייתה נופלת על בג”ץ.

ברוכים הבאים לאוטוקרטיה־על־שפת־הים־התיכון. אם לא צלח מאבקנו כעת, הבה נזכור תמיד את אמרתו של ווינסטון צ’רצ’יל, שמי שמובס על אף שנלחם, קום יקום, אך מי שמוותר וניגף ללא קרב לא תהא לו תקומה. על כן נמשיך להפגין נגד עיוות הדמוקרטיה במאבק זה של שוחה אחרונה. 

הכותב הוא חבר בקבוצת העותרים, שגריר בדימוס וסמנכ"ל משרד החוץ לשעבר