בספטמבר יחולו חגי תשרי, וביניהם הימים הנוראים. לגבי חלק מהציבור יהיו אלו ימים נוראים יותר מאשר מדי שנה. בעוד כשלושה חודשים אנו צפויים לאפטר שוק הגדול שלאחר המשבר הכלכלי הקשה שיצר הסגר הכללי על המשק. עד אז מהלכי הממשלה יביאו אולי לחזרתם של כ־60% מהמובטלים והנמצאים בחל”ת. האחרים, שמספרם עלול להגיע ל־400 אלף ויותר, יאבדו את זכאותם לדמי אבטלה וייאלצו לחיות מקצבת הבטחת הכנסה שהיא אפילו לא לעג לרש. עם קצבה של כ־2,000 שקלים לחודש (שגם כדי לקבלה צריך לעמוד בקריטריונים נוקשים) קשה לגמור את השבוע, בטח שאת החודש.
הימים הנוראים של ספטמבר יביאו רבים לקריסה כלכלית, לחוסר יכולת לשלם משכנתה או לעמוד בתשלומי שכר הדירה (לא פעם שתי ההתחייבויות גם יחד) ובהחזרי הלוואות אחרות. למהלך אירועים כזה יהיו השפעות כלכליות קשות על המשק, על הבנקים, על שוק הרכב ועל שוק הדירות להשכרה. חשוב לזכור כי חלק מהדירות להשכרה הן למעשה הפנסיה של רבים שקנו דירות להשקעה לימי זקנתם, כסוג של מטרייה ליום סגריר. משבר הימים הנוראים של תשרי עתיד גם להביא להתמוטטות חלק גדול מהעסקים הקטנים והבינוניים, שהם למעשה הקטר המניע את המשק, כיוון שהוצאותיהם הקבועות רק נדחו (ארנונה, מסים ושכירות) ויגיע מועד הפירעון של התחייבויות אלו לצד ההלוואות שנטלו בעלי העסקים גם לצורך מחיה שוטפת, זאת במידה שהצליחו לצלוח את מחסומי הבירוקרטיה של הבנקים, הידועים במדיניות של מתן הלוואות למי שאינו נזקק וסירוב לנזקקים.
במקביל, יש לזכור כי ברבעון הקודם אנשים עסקו באגירה ולכן ענפים שונים לא נפגעו. למרות שהעם היהודי ידוע כמי שמקדיש חלק מהכנסותיו לחיסכון (בשונה למשל מהאומה האמריקאית), הרי שהחודשים מרץ־מאי הביאו לאכילת החסכונות על ידי רבים שהכנסתם נפגעה. כשהרזרבות נגמרות הקריסה מוחלטת. כרגע המשק משול למכונית שנוסעת על אדי דלק אחרונים ואלו עומדים להיגמר, כאמור. תוך חודשיים־שלושה ייגמרו כספי האבטלה. גם מקורות המימון של המדינה ייסתמו מוקדם מהצפוי. במקביל, אבטלה גבוהה תביא לירידת הצריכה הפרטית, שתשפיע בעיקר על העסקים הקטנים והבינוניים וגם על רכישת מכוניות חדשות (שגם הן מומנו באשראי שאותו צריך לפרוע באין מקור הכנסה). אי־היכולת לעמוד בתשלומים לחברות המימון ולחברות הליסינג תגרור הצפת השוק במכוניות שנלקחו מהבעלים שלא עמדו בתשלום ולפגיעה קשה בחברות הליסינג.
מסיבות אלה ואחרות אני חושב שאנחנו בקושי בתחילת המשבר הכלכלי ולא בסופו, כאשר טרם לקחנו בחשבון ענפים שעתידם לוט בערפל, כמו תיירות, אמנות ותרבות ומסעדנות. אילו לא הייתה למונח “ספטמבר השחור” קונוטציה כל כך שלילית ונוראה בשל כינויה של חבורת רוצחים מתועבים, הייתי חושב שביטוי זה, להבדיל אלפי הבדלות, יסמל את מה שעלול להתרחש כאן גם בלי גל שני של קורונה. לכן אסתפק במונח המוכר לנו כל כך, ימים נוראים. ממשלת ישראל חייבת לקחת נתונים אלו בחשבון ולהקים לאלתר צוות בין־משרדי, שיכלול את האוצר, הכלכלה והרווחה, לטובת היערכות לימים הנוראים. כל החלטותיה הכלכליות של הממשלה חייבות להיות ממוקדות מטרה לעזרת אזרחי ישראל, שרובם לא יוכלו לחגוג את ראש השנה ויאלצו לישון בסוכה בגלל מצבם הכלכלי. בלי נקיטת צעדי חירום תהיה התפילה ביום הכיפורים “אבינו מלכנו חתמנו בספר פרנסה וכלכלה”, תפילת סרק בלי סיכוי שתתממש.