קשה להבין איך אנשים הנושאים בתואר כלכלנים וגם מתיימרים לדבר בהבנה מעמיקה בכלכלת ישראל, מביעים מדי פעם עמדות שטחיות ובלתי מבוססות. ראש הממשלה ושר האוצר קיבלו החלטה שהפחתת המכסים על שורה ארוכה של מוצרי צריכה למשקי הבית לא תפקע ב־16 ביוני, אלא תהפוך מהוראת שעה להוראת קבע.
כלכלנים שונים אומרים לנו שזה יעלה לאוצר המדינה 1.45 מיליארד שקלים, ולא ברור איך עושים זאת כשאנו נכנסים לבעיות חמורות של גירעון תקציבי. הם רואים בהפחתה זו, קודם לכל, הפסד הכנסות מדינה, וזוהי טעותם הראשונה. אין זה הפסד הכנסות המדינה אלא להיפך. אם הורדת המכסים על שורה של מוצרי צריכה תפוג, יעלו שיעורי המכס ברמה של 12%־30%. התוצאה תהיה שיעלו גם מחירי המוצרים לציבור הרחב, ומעבר לשיעור של העלאת המכס, שכן הוצאות רבות מגולגלות הלאה על פי ערך היבוא של המוצר. התוצאה תהיה העלאת מחירים משמעותית של 15%־30% לגבי קבוצת מוצרים רחבה. לציבור בישראל כוח קנייה מוגבל ואם המוצרים נעשים יקרים יותר, ובפרט בתקופה זו, הדבר משפיע מיידית על עקומת המכירות. אם היקף המכירות יופחת, אזי למדינה יהיו פחות הכנסות ממע”מ, שתרומתו להכנסות המדינה ממסים מגיעה לשליש. ירידה במחזורים וירידה בהיקף המכירות תפחית את הכנסות המדינה ממס זה. מעבר לזה, הכנסות המדינה היו גם פוחתות בסעיף מס ההכנסה, שכן, ירידה במכירות הייתה גם מורידה את הרווחים של החברות השונות.
כולנו מעוניינים בחיזוק התעשייה, חיזוק הייצור המקומי, וברכישת תוצרת הארץ, אבל התעשייה הישראלית לבדה אינה יכולה, ולעולם לא תוכל, לייצר את מקומות העבודה הנחוצים למשק ולספק את צורכי המשק. בצד התעשייה יש לנו מגזר עסקי גדול וביקושים של צריכה פרטית המגיעה לסכום של 214 מיליון דולר בשנה. המגזר הישראלי המקומי לכל רוחבו, תעשייה, מסחר ושירותים, הוא המייצר את מקומות העבודה, ובחלקו הגדול מספק מוצרים מייבוא ולא רק מהייצור המקומי. הוא מספק לתעשייה חומרי גלם ומוצרי ביניים, הוא גם עונה לכלל הביקושים של מוסדות המדינה וגם למבנה הצריכה הפרטית של הציבור.
זכיתי לפני שנים לכהן בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה. מערכת המסים באותה תקופה הייתה מפלצתית. הממשלה חיפשה כל הזמן איך להוציא יותר כספים מהציבור. עם קבלת התפקיד, הצהרתי שאני מקבל אחריות אישית להפחית ולבטל מסים ולהגדיל את הכנסות המדינה. לדוגמה, המס הכולל על מזגנים הגיע ל־240%. המסים הופחתו דרסטית ומוצרי הבסיס למשק הבית זרמו אל הציבור הרחב והכנסות המדינה עלו. כדאי לזכור כי ב־1984 כלכלת ישראל הייתה כושלת. ובאמצעות התכנית הכלכלית של 1985 אט אט החלה הכלכלה הישראלית להתייעל ועלתה על נתיב ההבראה. בזכות מהלכים אלה האבטלה לא עלתה, היא ירדה לרמה הנמוכה ביותר אי פעם, והגיעה למצב שבו כלכלת ישראל נחשבת כיום לחזקה ובעלת אחד המטבעות החזקים בעולם.
אסור לנו לסגת אחורה שוב לאותן תפיסות של הגנה מופרזת אשר פוגעות בתחרות, מעלות את המחירים וממשיכות לקיים מגזרים נכשלים במשק.