באחרונה נשמעים קולות ממומחים מהשמאל שטוענים כי ליישובים היהודיים ביהודה ושומרון ולבקעת הירדן אין חשיבות ביטחונית למדינת ישראל. טוענים זאת אף כמה קצינים בכירים ואנשי ביטחון. הטיעונים שהם משמיעים לא היו נכונים לפני 40 שנה וכיום הם מהווים שגיאה אסטרטגית גסה. יש כאלה שמשמיעים טענה מוזרה כי לשטח יש חשיבות ציונית ולא ביטחונית. הרי אחת מאבני היסוד של הציונות היא חיזוק היכולת של העם היהודי ומדינת ישראל להבטיח את עצמם.

אני טוען אף שזכות אבות על שטחי ארץ ישראל ביהודה ושומרון חשובה, אך לא פחות חשובה היא הזכות לקיים אסטרטגיה שתבטיח את ביטחון ישראל ממזרח. לשם כך נדרשות שלוש יכולות: לחסל תשתיות טרור בהתהוותן בתוך שטחי יהודה ושומרון, להילחם בטרור כאשר הוא מצליח לפעול משטחי יהודה ושומרון בעודו בביתו, ולעצור כוחות משלוח ואחרים ממזרח לירדן. בדיון הנוכחי לא אתייחס למאבק הטילי ארוך הטווח.

בעבר, על פי תפיסות לחימה שהיו מקובלות אז, טענו כי הצבת תצפיות בשיאי רכסים ביהודה ושומרון, תאפשר התראה מול כוחות שיאיימו לצלוח את הירדן ולתקוף את שפלת החוף דרך השטחים הפלסטיניים. תפיסה מאוחרת יותר גרסה כי זה לא מספיק ויש לשלוט בבקעת הירדן על מנת למנוע את אותו איום ממזרח.

חיילים ביהודה ושומרון (ארכיון). צילום: דובר צהחיילים ביהודה ושומרון (ארכיון). צילום: דובר צה

זאת מהטעם שאם התצפיות תזהינה אויב שנע לעבר נהר הירדן ממזרח, כוחות צה”ל יצטרכו להילחם דרך שטחים פלסטיניים, וייתכן שיגיעו מאוחר מדי לעמדות ההגנה שלאורך הירדן. כיום אנחנו במצב חדש. למדנו כי העולם כולו החל לאמץ לחימה במאפייני גרילה, לא כל שכן ישויות שאין להן את היכולת להקים צבאות של ממש. למדנו שהקמת תשתית טרור ניתן לבצע ב”חתימה נמוכה” מבלי שהמגן יזהה את הקמתה ואת האפקטיביות שלה מבעוד מועד (ראה את הסאגה המתמשכת בגבול רצועת עזה). למדנו גם שאיננו ממהרים לתקוף תשתית טרור בעת גילויה מטעמים מדיניים ופוליטיים־פנימיים וכי הטרור יכול לשתק את המדינה.

כדי למנוע שיתוק זה בדרך של ירי טילים ורקטות ממזרח, שיגור פעולות טרור לשפלת החוף, חבלה בתנועות של כוחות ישראליים לעבר גבול הירדן או העברת כוחות מהדרום לצפון מדינת ישראל וההפך, עלינו לשלוט בשטחים רלוונטיים. לאור מה שהשתנה בתפיסות הלחימה ומה שלמדנו מניסיוננו הביטחוני, כאמור, המסקנה הפשוטה היא שכאשר אנחנו מתכננים את הגנתנו לאורך הירדן מול כוחות ממזרח, לא נוכל להזניח את האויב המרכזי שיימצא ממערב לכוחותינו, קרי מאחורינו, בשטחי יהודה ושומרון. האויב הזה הוא הטרור, ולו יכולות פגיעה עצמאיות ומכריעות בשפלת החוף של המדינה.

כדי למנוע הקמת תשתית טרור ביהודה ושומרון, על צה”ל לקבל חופש תנועה להימצא בכל רגע, בכל נקודה, בכל יהודה ושומרון. זה אפשרי אם צה”ל ייפרש באורח קבע בכל השטח. הדרך לסייע לצה”ל לבצע זאת היא התבססות על מרקם אזרחי יהודי גדול ככל האפשר ביהודה ושומרון. כאשר מנהיגינו מנהלים דיונים על החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון, עליהם לקחת בחשבון שיקולים אלה. הכותב הוא תא"ל במיל', חבר עמותת מבטחי ישראל.