במהלך שירותי הצבאי, אי שם בעבר, שימשתי מדריך תותחנות טנקים ואף נחשבתי לצלף לא קטן בעיקר בשל יכולתי לבצע את מה שנקרא בעגה הטנקאית “תיקון עצמי”. ב”תיקון עצמי” אתה מזהה את מקום הפגיעה ביחס למטרה שעליה ירית ומעביר את נקודת הפגיעה כפי שהיא משתקפת בעינית שאליה צמודה העין שלך אל המטרה. הצלחת, פגעת – נכשלת, פספסת. ירי סרק ללא איתור מטרה לעולם לא יפגע. הנחת יסוד זו תקפה גם לגבי המדיניות הכלכלית של הממשלה.
מאז פרוץ משבר הקורונה אנו עדים לירי בצרורות של משרד האוצר לעבר מטרות בלתי נראות, שפרט לרעש תקשורתי והרבה אבק (גם הוא תקשורתי), אחוז הפגיעה במטרה – כלומר החזרת הצמיחה, וחשוב מכך, החזרתם של מיליון אזרחים ויותר למעגל העבודה והיצירה – שואף לאפס.
כדי להצליח במלאכת שיקום המשק ומצב התעסוקה יש קודם כל להבין את גודל הבעיה, ופתרונות סרק של תשלום לעובדים שהוצאו לחל”ת יביאו לפליטתם ממעגל העבודה. מעיון בתוכניות משרד הכלכלה (למען הגילוי הנאות אני מכיר מקרוב את שר הכלכלה עמיר פרץ) להחזרת עובדים למקומות העבודה נראה לי שהם הגדירו מראש את המטרה: מניעת פיטורים המוניים והישענות על קצבאות הביטוח הלאומי לסוגיהן.
הפיכת למעלה ממיליון איש לנתמכי הביטוח הלאומי היא אסון חברתי כמעט בלתי הפיך לשנים רבות. משרד הכלכלה הציע לנהוג על פי המודל הגרמני שאומץ על ידי רבות ממדינות האיחוד האירופי – מדינות עם ממשלות ימין כלכלי, כמו גם מדינות עם הנהגה סוציאל־דמוקרטית.
אלו (הקפיטליסטים) וגם אלו (הסוציאליסטים) הבינו כי ניתוק העובד ממקום עבודתו עלול להפוך לסידור של קבע ולהוביל להטמעת ה”בטלה מעבודה” בקרב רבים. במודל הגרמני המשופר, כלשון משרד הכלכלה, העובדים ימשיכו להגיע למקום העבודה ויישארו במעגל התעסוקה, כאשר את דמי האבטלה ליוצאים לחל”ת ולמפוטרים יחליף מענק למעסיק עבור כל עובד שלא פוטר או שלא הוצא לחופשה כפויה.
זאת ועוד, על פי גישת משרד הכלכלה צריכים מענקי ההחזרה לעבודה להינתן קודם כל למעסיקים שעל אף הירידה במחזור וברווחיות לא פיטרו את עובדיהם וספגו הפסדים נוספים בגלל אנושיותם. נראה שמשרד האוצר, בהתלהבותו לשחרר פגזים בלי לראות מטרה ויעד ממוקד, החטיא בירי שלו. כי כאמור, לא ניתן לפגוע במטרה שאינה ידועה מראש.
בעיה נוספת היא המאמץ לספק פתרונות כוללניים לבעיות ייחודיות. אין דין המצב בתיירות (לא נראה אור בקצה המנהרה בתחום זה) כדין חנויות ההלבשה, ואין דין נותני השירותים לאירועים כדין מוכרי הפלאפל. אלו וגם אלו נפגעו, אך הפתרונות שונים. יש לחלק את המגזרים לפי רמת הפגיעה – תיירות ומלונאות, אירועים, מסעדות, תרבות, תעבורה ואחרים – ולשים בראש כל גוף כזה פרויקטור שהוא וצוותו ייכנסו לדיון פרטני עם בעלי העסקים וימצאו פתרון פרטני.
זו הדרך היחידה שתעצור את המגמה הצפויה לנו בימים הנוראים של תשרי, של מיליון נתמכי קצבאות שהתקציב עבורם ייגמר יום אחד בהיעדר צמיחה.