בדומה לאירועי החירום הביטחוניים אשר ישראל מורגלת בהם, גם במשבר הקורונה עלתה הציפייה כי עסקים יירתמו לסיוע לצרכים החברתיים החיוניים בקהילה. אנו כבר חוזים בהתגייסות מיידית ונרחבת, אולם לאורך הזמן ניווכח כי מדובר בסיטואציה שונה לגמרי ממה שאנו מכירים. בהינתן הפגיעה הכלכלית חסרת התקדים  אשר מתרחשת אל מול עינינו, הוצאת מאות אלפי עובדים מהמגזר העסקי לחופשות וחל"ת והחשש ממיתון עמוק, האתגר הגדול ביותר שעומד בפני החברה הישראלית והמגזר העסקי הוא חיזוק הסולידריות החברתית.

במדינת ישראל, תרבות הנתינה התאגידית במצבי חירום השתרשה והיא מופעלת באופן כמעט אוטומטי. רשתות העבודה ושיתופי הפעולה אשר התפתחו בשנים האחרונות בין עסקים לארגונים חברתיים מוכיחים עצמם כעת כתשתית למתן מענים. אולם, האתגר הפעם גדול וקשה יותר; ההחלטה הממשלתית, השגויה לדעתי, לעודד למעשה הוצאת עובדים לחל"ת, כלומר להופכם למובטלים זמנית, במקום לתמוך במעסיקים כך שיוכלו להמשיך ולהחזיק בעובדים, יצרה מצב חסר תקדים בו אחת החזיתות היא מאות אלפי מובטלים. לצד הפגיעה הכלכלית הברורה עובדים אלה גם נותקו מהסביבה החברתית במקום העבודה ואיבדו מתחושת המשמעות והערך של היותם עובדים וחלק מארגון. מצבם של ספקים ובפרט עצמאים המספקים שירותים לעסקים קשה עוד יותר. מצב זה מציב איום קשה, אולי חסר תקדים, על החוסן החברתי, אמון וסולידריות בחברה הישראלית.

כאשר חלק מהמערכת הפוליטית עוסק בליבוי מתחים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, לעסקים ולגופים נוספים כגון רשויות מקומיות וארגונים קהילתיים, יש תפקיד קריטי במיוחד. המחלוקות הקיימות בחברה הישראלית אומנם אינן נעלמות במקומות העבודה, אך הם בכל זאת מאפשרים מרחב בו מכירים אישית אנשים מכל קצוות החברה ומוצאים את המכנים המשותפים, לא המפרידים.  כך למשל, המאמצים לשלב עובדים ערבים וחרדים בחברות מייצרים סביבות עבודה שהן מיקרוקוסמוס חיובי של החברה הישראלית. כגופים המשפיעים על התודעה הציבורית בנוכחות הפרסומית והשיווקית שלהם, עסקים התחילו לשלב מסרים גם כלפי חוץ, המשקפים את הגיוון הקיים בחברה הישראלית.

במשבר החריף כעת, מתחדד גם מאוד הצורך של עסקים להראות לשם מה הם קיימים. עסקים לא יכולים להתקיים בלי רווח אך גם בלי תפקיד משמעותי ואף חיוני הזוכה להכרה ואמון של הציבור. תפקידם של עסקים החיוניים לחיי היומיום כמו רשתות הקמעונאות, חברות המזון, הבנקים והתקשורת מקבל חיזוק וחלקם כבר לוקחים חלק פעיל במאמץ להפחית את מפלס החרדה והדאגה. חברות הניקיון אשר בימים שבשגרה נתפסות כשירות מובן מאליו אשר אין ממש צורך להתייחס אליו, מקבלות תפקיד כמעט הרואי. גם התעשייה מזכירה לנו כמה היא חיונית ומשמעותית לחיינו.

נראה כי האתגר הגדול עוד לפנינו; אם כעת חברות רבות מהמגזר העסקי התגייסו מיידית בסיוע ותרומות לארגונים בקהילה, האתגר הפעם מורכב יותר. החשש ממשבר כלכלי קשה ואבטלה בממדים שישראל לא ידעה כמותם בעשורים האחרונים והפגיעה הישירה בתשתית העסקית עצמה מצריכים תפיסת עבודה חדשה. חשוב לכן שכבר כעת נגדיר את המשימה העמוקה יותר של חיזוק הסולידריות בחברה הישראלית והתפקיד והאחריות הנדרשים מהמגזר העסקי.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון מעלה, לאחריות תאגידית