צום י"ז בתמוז שחל היום מתחיל את ימי בין המצרים, ימים שבהם אנו נוהגים מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש. בין חמש הסיבות שמנו חכמים לצום, מופיע הנימוק כי ביום זה בטל קורבן התמיד. צריך להבין מדוע התמקדו בקורבן זה. הרי המצור על ירושלים ארך שלוש שנים, ובי"ז בתמוז הצליחו לשבור את החומה ולהיכנס לעיר. עוד נמצא כי תקופה ארוכה כבר אין קורבנות בבית המקדש. אם כך, מדוע זכה קורבן התמיד להתייחסות מיוחדת?
הסיבה היא שזהו הקורבן היחיד שהוקרב כל יום, ושממנו התחילו את עבודת המקדש. הוא מבטא דבר יסודי בחיי האדם - הרעיון שכל אדם ראוי שיתחיל את היום בדברים הקבועים שהברכה בהם היא השגרה וההתמדה. זהו כוח משמר המעניק סדר ויציבות בחיים. לכל אחד מאיתנו ישנו צורך לקום בבוקר ולדעת לאן היום ייקח אותו. יש צד מרגיע בידיעה שאין צורך לשבור את הראש ולהחליט לאן פניי מועדות. זו היציבות שמשדר קורבן התמיד. אולם אין זה מספיק. ישנו חשש שדווקא עבודה תמידית החוזרת על עצמה תגרום לחיסרון. עם הזמן אדם יקדש את המסגרת הקבועה ויחשוש מכל התחדשות.
לכן בא קורבן התמיד ללמד אותנו דבר נוסף: שבצד ההתמדה יש לשלב התחדשות. מסר זה טמון בהבנת התכלית של כל קורבן, דבר שקשה להבין אותו כיום. בימי המקדש הקורבן ביטא התחדשות היחסים בין האדם לבוראו, קורבן מלשון קרבה. זהו סיום של תהליך פנימי שבו האדם מקריב מעצמו ומהיציבות שלו, על מנת להתקרב לאחר. יסוד חשוב שמלמד אותנו כיצד ליצור זוגיות בריאה וחברות איתנה. קורבן התמיד מבטא את שני היסודות המרכזיים בנפש – התמדה והתחדשות, לכן ישנה חשיבות לציין דווקא את ביטול קורבן התמיד, כי זה מה שזירז את החורבן. כשנשברת היציבות האישית מגיעה הטלטלה ופורצים כוחות התוהו, המוחקים את הרצון להתחדשות.
בימים אלו, עקב ההתמודדות עם נגיף קורונה, אנו חווים טלטלה וחוסר ידיעה לגבי העתיד. זה משליך על היכולת שלנו להתמיד בדברים שעסקנו בהם ומקשה על ההתחדשות - לא ניתן לתכנן נופש ואירועים ואף המצב הכלכלי לוט בערפל. צום י"ז בתמוז קורא לנו להתחיל במהלך של תיקון - לחזור לשני היסודות של קורבן התמיד. להכניס יציבות בחיינו המגיעה מתוך ביטחון ותפילה אל בורא עולם שיהיה טוב, ולאמץ את העין הטובה המחפשת את העוצמות האנושיות הקיימות והמקיפות אותנו ומתוך כך להתחדש במצברים של אהבה, שמהם ניתן יהיה לבנות את בית המקדש השלישי.
הכותב הוא רב היישוב בית אל