מה בין חוף השנהב, מדינה צרפתית לשעבר במערב אפריקה, ששפתה הרשמית היא צרפתית ורוב אוכלוסייתה בת 26 מיליון הנפש היא מוסלמית, ובין מדינת ישראל? שום דבר פרט לפסק דין של בית המשפט העליון שלנו המתיר לשוהים בלתי חוקיים משם לקבל מעמד פליט בישראל. יש רק להוסיף שגודלה רק פי כ־15 ממדינת ישראל (322,463 קילומטר), ואם יש מדינה בעולם הקרובה אליה בסדרי הממשל, בשפתה ובתרבותה, זאת צרפת. הקרבה לצרפת מוכחת גם בכך שהמדינה לא החליפה את שמה גם לאחר שקיבלה עצמאות ושמה הרשמי עד היום הוא Cote D’Ivoire, "חוף השנהב" בצרפתית.

אך על אף קרבה זאת, משום מה יש אפריקאים משם שהגיעו לארץ דווקא, מצאו לעצמם הזדמנות לנצל את חולשת הממשלה והכנסת בישראל, כפי שאני תופס את זה, וטענו בפני בית המשפט העליון כי מגיע להם להתאזרח אצלנו משום שהם חוששים מפני משפחתם בחוף השנהב העלולה לחטוף את בנותיהם כדי לבצע בהן מילה. כנראה שבצרפת טענה כזאת לא הייתה מתקבלת, אך במדינה היהודית מיד נמצא בג"ץ כשומר סף לזכויות כל באי עולם באשר הם, שהושיט להם חבל הצלה. וכך קרה שהנשיאה אסתר חיות דחתה לפני שבוע את דרישת המדינה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שקבע זכות כניסה לישראל בעילת פליטות מחשש מילת נשים אפשרית בידי הקרובים בחוף השנהב. לתפיסתי, זהו תקדים עולמי של התייפייפות נפש ראוותנית, כאשר היתוש בא לעזור כביכול למהגרים מן הפיל.

נשאלת השאלה: בתוקף איזה חוק פעלה נשיאת בית המשפט העליון? והרי לפי חוק הכניסה לישראל, שר הפנים הוא זה שקובע לפי שיקול דעתו למי זכות הכניסה לישראל. אין מדינה שאין בה חוקים מסוג זה - כדי למנוע את הצפתה באויבים ולמנוע סכסוכים, לעתים עד כדי מלחמה, בין האוכלוסיות השונות. לכן חיפשה הנשיאה אסמכתה חוקית למתן זכות שהייה ואזרחות למי שטוענים שבנותיהם עלולות לעבור תהליך מילה ומצאה את האסמכתה הנקראת "הנחיות האו"ם לפליטים". הנחיות אלה אינן מחייבות את מדינת ישראל.

אסתר חיות. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90אסתר חיות. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יתר על כן, לפי המשפט הבינלאומי ולפי משפטנו בארץ, אם יש אמנה בינלאומית שרוצים להחיל אותה על ישראל, יש לאשרר אותה באמצעות חקיקה. שום אמנה ושום הנחיות של מוסדות האו"ם אינן חלק מהחקיקה הקיימת, אך השופטת חיות קבעה כי הן מחייבות את ישראל. דהיינו, יש חוק או אין חוק, נראה כי דעתה של הנשיאה היא החוק, ואין מקום לוויכוח. ובכלל, ממתי הנחיות של מוסדות האו"ם - ארגון אנטי־ישראלי מובהק - מחייבות את בתי המשפט בישראל? פסק דין זה ממחיש עבורי כמה שופטי העליון חרגו מסמכותם המשפטית ולא מן הנמנע כי הם פועלים לפי דעתם הפוליטית, תוך התעלמות מממדיה המדיניים, הגיאוגרפיים וההיסטוריים של מדינת ישראל, ממטרותיה הציוניות ומצרכיה.

הרי בעקבות פסק הדין הזה ינסו מאות אלפי אפריקאים לבוא לישראל. ובכלל, מה דעתה של ממשלת חוף השנהב על התערבות בית משפט ישראלי בענייניה הפנימיים של מדינתם? האם דווקא פסק דין זה אינו מראה יחס של התנשאות וחוסר התחשבות בחוקיה של חוף השנהב? בנסיבות אלה, דווקא בית המשפט העליון שלנו מתנשא באופן קולוניאליסטי על הרפובליקה העצמאית של חוף השנהב. 

נשיאת העליון נהגה בחוסר אחריות לאומית. ייתכן שהיא רוצה להידמות לבית המשפט העליון בארצות הברית, רק שישראל הקטנה הלוחמת על חייה מאז שקמה - אינה יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס של אמריקה הגדולה. צדק אפוא בן גוריון, כאשר בדיון על חוקה בכנסת בפברואר 1950 קבע כי העם האנגלי מכבד את שופטיו "באשר השופט נאמן וכפוף בעצמו לחוק – ולא עומד מעליו". בניגוד לכלל ברזל זה, נראה כי במקרה זה השופטת חיות שמה עצמה מעל לחוק.