אין חזרה לאחור: אינני כלכלן, אך בתחום חברה וחינוך אני מבין לא מעט, ובעוד אנשי הכלכלה מחשבים גרפים ואסטרטגיות יציאה מהמשבר, הכוחות החברתיים/חינוכיים בשטח ממציאים את עצמם מחדש.
כאשר שמעתי את ראש אגף התקציבים שאול מרידור מדבר על התוכנית הכלכלית, שאל אותו בצדק המראיין שאלה פשוטה: “מה מטרת התוכנית?”, ותשובתו לא הייתה ברורה. אני מבקש להציע תשובה אלטרנטיבית. לפני קביעת המטרות יש לעשות הערכת מצב. בנוסף להתפתחות המחלה ולכמות המובטלים הצפויה, הערכת המצב חייבת לכלול גם הערכה של המגמות החברתיות־חינוכיות־ערכיות המתפתחות כתוצאה מהמשבר.
הנחת היסוד שאציע נעוצה בהבנה שאנו לא שואפים לחזור לאחור, ומכאן שהגדרת “אסטרטגיית יציאה” היא שגויה מראש. בעת הזו נדרש ממקבלי ההחלטות לפתח “אסטרטגיית בנייה” של מערכת חברתית וכלכלית חדשה. בעת שאנו מפגינים ותובעים מהממשלה עזרה, ובצדק, חייבים להגדיר מטרות חדשות ולא לחלום שהממשלה תחזיר לנו את כל מה שאיבדנו. הדבר חסר סיכוי. אנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש חברתית וכלכלית.
אז מהן מטרות אסטרטגיית הבנייה? חברה טובה יותר, מערכות יחסים משופרות בין אנשים, ארגונים, חברות, קהילות ועוד; חינוך טוב יותר שיתמוך בערכי ומטרות החברה, יבנה אותה מדויק יותר ויצמיח את הדור הבא; כלכלה המשרתת את המטרות המשותפות של החברה, את הערכים המשותפים ובעיקר את החזון המשותף.
איך עושים זאת? אביא כמה דוגמאות אפשריות למימוש כבר כעת. ראשית, יש לאפשר מסלולי הכשרה מקצועית חדשים לכל מקבלי החל”ת ודמי האבטלה. שנית, יש לחבר את כלל הציבור להתנדבות בקהילה בזמן שאינו מועסק בעבודה. כמו כן, אני מציע להתנות את העברת הכספים לזכאי חל”ת ואבטלה ביישום פעולות מהסוג שצוין לעיל ובכך לאפשר בניית כלכלה רלוונטית ומותאמת לצורכי המשק, התומכת בבניית חברה טובה יותר עם ערבות הדדית ומעורבות קהילתית.
מגמות אלה מביאות תועלת כלכלית וחברתית לפרט. בנוסף, הן בונות משמעות עמוקה בחיי האזרח. ההרגשה שאני חלק ממשהו גדול ממני - מביאה אושר לאנשים הרבה יותר מכסף ותהילה, אשר מהווים רק “עגל הזהב”.
כלי משמעותי נוסף בחייו של אדם הוא הלמידה לאורך החיים, כשגרה יומיומית. אני מציע להתבונן בתרבות היהודית וללמוד עד כמה עקרון הלמידה הוא חלק משגרה המעצבת את חייו של אדם (דף יומי, פרק יומי, פודקאסט יומי ועוד). בימים של קורונה וסערות עולמיות, שגרת הלמידה הינה כוח חזק המעניק יציבות ומשמעות נוספת לחייו של אדם. הדרך היעילה ביותר על מנת לקדם מטרות חברתיות וכלכליות לאומיות היא באמצעות החינוך. תפיסת “חינוך ישראל” צריכה לתמוך בכל התהליך הזה שאנו עוברים: ביסוס תרבות הנתינה ככלי חברתי קהילתי, חיזוק תהליך ההסבות המקצועיות ככלי כלכלי ועוד. כל אלה יכולים לקבל משנה תוקף בתוכנית חינוך חדשה לילדי ישראל.
על אף כל הפעולות המוצעות, שיעורי אבטלה גבוהים צפויים להיות חלק משגרת החברה המודרנית. ניתן להפוך את הסכנה הטמונה באבטלה רחבת היקף המייצרת חוסר שקט חברתי וכלכלי ומהווה סכנה לכל משטר דמוקרטי - להזדמנות לחיזוק הכלכלה, החברה, החינוך ומתן משמעות לפרט. בואו לא נחכה לשינוי, בואו נעשה אותו. אין דרך חזרה, רק ביחד נצליח.
הכותב הוא תא"ל במיל', מייסד משותף של הקבינט הציבורי לחינוך