בעמדת כוח: מפעם לפעם מצליחים בתי המשפט בישראל להפתיע אותנו בהחלטות שהן גם מקוריות וגם מעט תמוהות. לקטגוריה זו הייתי משייך את החלטת השופט חגי ברנר לאחרונה בבית המשפט המחוזי תל אביב, שעל פיה עלינו להבין שמגיפת הקורונה, בכל הקשור ליחסים שבין משכיר לשוכר, אינה מהווה כוח עליון. ככל הידוע, ההלכה של כוח עליון נועדה לעשות צדק בין שני צדדים בחוזה אזרחי. אם צד אחד קיבל התחייבות ואין הוא יכול לבצעה בשל סיטואציה לא צפויה, אין הוא אחראי כלפי הצד השני על מה שפורמלית יוגדר כהפרת הסכם. אם אנו מבינים את החלטתו של כבוד השופט, מניעת שימוש במושכר על שום שעקב הקורונה נמנע מהשוכר להפיק תועלת מהמושכר, לא תהיה בבחינת כוח עליון הפוטר את השוכר מחובתו כלפי המשכיר.

רבים מאיתנו התלבטו בשאלה אם מגיפת הקורונה עשויה להיות בבחינת כוח עליון בהיבט המשפטי, שבו צד אחד מפר את ההתחייבויות כתוצאה ישירה משינוי המצב שנגרם עקב מגיפת הקורונה. ניקח דוגמה של משכיר ושוכר. בעל עסק לגלנטריה, למשל, שכר חנות לצורך פעילותו המסחרית בקניון. בתוקף תקנות שעת חירום שהוצאו כדין, אין הוא יכול לעשות שימוש בתכלית שלמענה הוא שכר את החנות; הוא לא יכול לבצע בה פעילות עסקית של מכירת מוצריו על שום שתקנות שעת חירום אוסרות על הציבור כולו להיכנס לקניון, ובטח להיכנס לחנות ששכר. יש פה מצב של סיכול המטרה המרכזית של ההסכם. לא הפרה פרי כישלונו של השוכר. האיסור נכפה עליו על שום שגם הוא וגם קהל לקוחותיו חייבים לציית לחוק. אי־היכולת להיכנס לחנות לא היה תוצאה של מניעה פיזית אובייקטיבית, אלא תוצאה ישירה של חובת השוכר והציבור לציית לחוק. בזמן עשיית ההסכם איש לא צפה שהקורונה תתפשט בישראל.

קורונה בישראל (צילום:  REUTERS/Amir Cohen)קורונה בישראל (צילום: REUTERS/Amir Cohen)

אם כן, בפנינו מצב שאותו כוח עליון לא נצפה על ידי הצדדים להסכם. התכלית של עשיית ההסכם סוכלה. גישת השוכר והציבור אל המושכר נמנעה באופן מוחלט לתקופה קצובה. כל המבחנים המצדיקים שימוש בטענת כוח עליון במקרה של הפרת הסכם - מתקיימים. הם אולי לא בעלי אופי פיזי, אבל הם בהחלט מביאים בדיוק לאותה התוצאה כאילו הייתה מניעה פיזית בגישה לחנות.

המשפט הישראלי שאב את עקרון הכוח העליון בדיני החוזים מהמשפט האנגלי. בהחלט יכול להיות שהתרגום של המונח FORCE MAJEURE היה שגוי, שכן המשמעות של המונח הזה אינה בהכרח של כוח עליון. זה יכול להיות מקרה של מלחמה בלתי צפויה, ועל פי ההסבר המופיע בוויקיפדיה - גם מקרה של שביתה, פשע ומגיפה. על כל פנים, מדובר בכוח חיצוני שמונע באופן מוחלט לממש את התכלית המרכזית של ההסכם, וכוח חיצוני זה לא נצפה על ידי הצדדים בעת עשיית ההסכם.

מסקנתי היא שאי אפשר לפסול את מגיפת הקורונה והתוצאות העובדתיות או המשפטיות שהיא הולידה כמשהו שאינו בבחינת FORCE MAJEURE. כמובן שכל מקרה צריך להיבחן לגופו, ואם נחזור למקרה שבפנינו וליחסים שבין משכיר לשוכר, הרי שאי־יכולת השוכר להשתמש במושכר, שזו הייתה תכלית השכירות, עקב הוראות מחייבות שבדין, זהו בהחלט FORCE MAJEURE. התוצאה העובדתית היא לחלוטין שווה הן במניעה פיזית והן על פי איסור שבחוק.