מערכת היחסים ושיתופי הפעולה בין ישראל ואיחוד האמירויות בשנים האחרונות היו בבחינת סוד גלוי, והרשות הפלסטינית, חמאס, איראן וחיזבאללה ידעו זאת היטב. אולם ההחלטה לפרוץ קדימה ולעבור למעמד של “ידועים בציבור” טרפה את הקלפים ונראה שהתקבלה בהפתעה מוחלטת.

הורדת סוגיית הסיפוח מהפרק בידי ישראל וארצות הברית תחייב את הרשות הפלסטינית לתכנון נתיב מחדש, שכן הסיבה המרכזית מבחינתם לביטול מנגנוני התיאום עם ישראל קשור להחלטה החד־צדדית והגיבוי האמריקאי לכאורה לצד הישראלי. למרות זאת, הפלסטינים לא ימהרו לחדש את התיאום הביטחוני לאחר שספגו מהלומה מורלית קשה.

כך או כך, לסמליות יש חשיבות רבה, בטח באזור כמו המזרח התיכון. כאן נוצר מצב שלראשונה, לאחר שנים ארוכות, משהו זז בכללי המשחק, והקוביות שעל המגרש משתנות. עם זה, אסור להתבלבל - הסוגיות המרכזיות מבחינת ישראל קשורות קודם למדינות שאיתן יש לנו גבול משותף ולאחר מכן כל האחרות. הסוגיה הפלסטינית תמשיך לעצב את הסכסוך עם העולם הערבי והיא תידרש לפתרון בעתיד.

הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות (צילום: gettyimages)
הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות (צילום: gettyimages)

אומנם הסכם שלום עם איחוד האמירויות אינו קרוב להסכמים ההיסטוריים עם מצרים וירדן, ועדיין זאת התקדמות דרמטית והיסטורית שיכולה לגרום בעתיד לשינוי. אם מדינות נוספות במפרץ יצטרפו בשנים הקרובות להסכמי שלום עם ישראל, זה יהיה, מבחינת הרשות הפלסטינית, איתות ברור לכך שהעולם הערבי כבר לא ממתין לה. יש להבין כי האיום מצד איראן והחשש מהפיכתה למדינה בעלת נשק גרעיני הוא אינטרס חשוב יותר למדינות המפרץ מאשר תמיכה במאבק הפלסטיני, שגם כך התפצל לשתי ישויות שונות לחלוטין - זאת של חמאס בעזה והשנייה של הרשות ביהודה ושומרון.

מבחינת איחוד האמירויות, הם תמיד יוכלו לטעון שהם בלמו צעד חד־צדדי של ישראל. עם זה, לא בטוח שהם הבינו שבכל מקרה ראש המשלה בנימין נתניהו לא התכוון לממש את הבטחת הבחירות שלו. אם המהלך הזה יהיה בבחינת הסנונית הראשונה לחתימה על הסכמים עם מדינות מוסלמיות נוספות, זה בהחלט יכול להשפיע בעתיד גם על פריצת דרך ביחסים עם הפלסטינים, אחרי שנים של קיפאון וחוסר תזוזה. אבל לטווח הקרוב, סביר להניח שההתפתחות המדינית הזאת תוסיף נדבך נוסף של מתיחות ביטחונית ביו”ש ובייחוד ברצועת עזה.