נשף המסיכות נגמר; ואם למישהו עוד היה ספק באיזה צד של הספקטרום הפוליטי נמצאת פרקליטות המדינה, באו ההנחיות שהונחתו על ראשה של המשטרה בימים אלה מבית מדרשה של נורית ליטמן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, המצמצמות באורח משמעותי ביותר את האפשרות להעמיד לדין פורעי חוק במהלך הפגנות, ופיזרו לתפיסתי את הערפל בעניין זה.
ובהיעדר עילה להעמדה לדין, אין עילה למעצר. מותר להעליב שוטרים, להקניטם ולהשאירם, בפועל, חסרי אונים; נתונים לחסדיהם של אלה המובילים לאנרכיה ורוצים בכאוס שלטוני.
ודוק: מעתה מותר, לדוגמה, לחסום כבישים “באורח ספונטני”, על פי הנחייתה הבעייתית מבחינה חוקית, לדעתי, של עובדת ברשות היחידה במערכות השלטון שאין עליה רסן חוקתי; ואם תרצו, המושג שמופיע בהנחיות נהיר, כנראה, רק ליודעי סוד ברחוב סלאח א־דין.
אולם מה שעוד הרבה יותר חמור, ולמעשה נותן רוח גבית להפגנות נגד ראש ממשלה שנבחר כדין וכמקובל בחברה חופשית, הוא ההנחיה שאין חובה להישמע להוראות המשטרה להתפזר; מה שעלול לתרום, לדעתי, לאלימות ולשפיכות דמים.
מערכת אכיפת החוק, זאת שבנתה, לטעמי, מערך של קורי עכביש מסביבו של בנימין נתניהו, לא רוצה בזה מן הסתם, אבל זה מה שיכול לקרות. נדמה לי ששיכרון הכוח מעביר אותה על דעתה ומסלק את שרידי הבושה שעוד נותרו בה.
אבל מה שתמוה במיוחד, להשקפתי, הוא עזות המצח של האנשים במערכת הזאת. בחסותו של יועץ משפטי, מי שנראה שאיבד זה מכבר את קור הרוח שמתבקש ממי שמחזיק במשרה כה עתירת כוח, נעשים שם דברים מסמרי שיער. שומרי הסף, כהגדרתם־הם, פוטרים את עצמם מכל מגבלה; ואם דעתי הייתה נשמעת, הגיעה העת לשינויים רדיקליים.
אני פשוט לא מבין מאין לקחה מי שהוציאה את ההוראות המסרסות את כוחה של המשטרה להשליט חוק וסדר ברחובותיה של עיר הבירה, את הסמכות להורות את מה שהיא הורתה - שלא לראות בהפרות חוק ברורות עילה להגשת כתבי אישום. ברור לי שמוריה בבית המשפט העליון ייתנו לה גיבוי מלא. שהרי גם שם פועלים שופטים כאילו שאין דין בישראל. ההשקפה האישית גוברת על הוראות חוק מפורשות. אין דבר שהם מונעים את עצמם מלדון בו, משל ירדה עליהם רוחה של השכינה.
בעוד כמה ימים תתפנה משרתה של דינה זילבר עקב יציאתה לגמלאות. התפקיד הוא רב עוצמה, ונראה כי אביחי מנדלבליט כבר לוטש אליו עיניים, וכמנהג המקום מבקש לאיישו במקורב אליו; כך גם משרת היועץ המשפטי לכנסת שהתפנתה לא מכבר - בפרקליטות המדינה איש לא מוכן לוותר על הנתח הזה, וכבר יש מועמד מתוך “החברים”.
בחסותו של שר משפטים, מי שהגיע ממוסד שבו חלק מהמשרות מחולקות למקורבים, לפי מפתחות ידועים מראש, בהיעדר שקיפות או פיקוח ציבורי אפקטיבי, נראה שהיועץ המשפטי חופשי לנהוג לפי חוקי החונטה שמסביבו ולהבטיח לעצמו שלטון יחיד שעל כמותו יכולים שליטים במדינות לא דמוקרטיות רק לחלום.
על משטר של מכרזים פתוחים, גם לאנשים שאינם חלק מן “הקבוצה”, בפרקליטות המדינה כנראה לא רוצים לשמוע. גם בבית המשפט העליון מכירים את השיטה. הם נולדו בתוכה.