עשרים שנה חלפו, אך אני זוכר היטב את הרגעים הראשונים של הירי במוצאי ראש השנה, כשמשפחתי ואני נפרדים מהחברים בחברון, והירי מציף מכל הכיוונים את הרובע היהודי העתיק בחברון; זה שאוכלס בעשרות משפחות אחרי שהיה שומם מאז פרעות תרפ"ט. אחרי שהכנסתי  את משפחתי והילדים המבוהלים למחסות, רצתי לסייע למשפחות אחרות, שבאו אף הן לחברון, להתפלל בחג בקברי האבות שמערת המכפלה.

חלקם סירבו להאמין שמדובר בירי חי. הם לא ציפו לירי מאסיבי מגבעת אבו-סנינה, השולטת על כל האזור, אחרי שהייתה בעבר בידי צה"ל ועברה לידי המשטרה הפלסטינית כחלק מצעדים בוני אמון בין הרש"פ ומדינת ישראל. לעומתם, אנו - משפחת נפגעי הטרור, חשבנו שהם אכן מסוגלים לכך. 

כבר עם "פרוץ השלום" ב-93' התברר שבעוד אנו מדברים איתם שלום, הם ממשיכים במה שהם יודעים לעשות: טרור. מיד בתחילת הדרך המשותפת היו שלושה מקרי רצח של ישראלים שירדו לטייל בנחל פרת הנפלא. באוקטובר 1993 נרצחו בנחל דרור פורר וערן בחר. הוריהם סיפרו לי שהם ירדו לנחל כי האמינו באמת לטקסי השלום ששודרו בטלוויזיה. ביולי 1995 נרצחו בנחל אוהד בכרך, חייל בן 18, ואורי שחור, בן 19. אחר כך נרצחו שתי נערות, חגית זביצקי וליאת קסטיאל. עם הורי הנרצחים נסענו להסביר לעולם, שהרש"פ היא מקור הבעיה. הרש"פ אינה מסגירה רוצחים שנמלטו אליה למרות שהיא מחויבת לכך ע"פ הסכמי אוסלו. ואיך הם יסגירו, כשהשותף הבכיר שלנו, בכיר המחבלים יאסר ערפאת, הגיע לראשונה לרצועה, וברכבו מוחבאים 4 מחבלים בכירים? אף אחד לא העיר לו על כך, כדי לא לקלקל את האווירה. עניין של נימוסין. 

ובהמשך, כל תקרית עם השותפים הפלסטינים פורשה על ידי הוגי תהליך אוסלו כ"חבלי לידה". חסידי אוסלו הצליחו להצניע את מספר הקורבנות, שעלה בטור הנדסי. עד אותו לילה במוצאי ראש השנה. עוד טרם אותו לילה צה"ל ידע על ההתארגנות, אחרי שבמודיעין הוקם בצנעה, כדי לא לפגוע ב"שלום", דסק פלסטיני שבו התרכז מידע המצביע על כך שהרש"פ מתארגנת ומצטיידת לקראת עימות אלים. 

האש שהוצתה במוצאי ראש השנה התפשטה לכל אורך הגזרות ביו"ש ועד קווי התפר בשפלה. כך החלה האינתיפאדה שבמהלכה נרצחו עוד כאלף קורבנות - מחיר מצעד האיוולת של הוגי תהליך השלום עם הטרוריסטים.

חוקרי העתים עוד יחקרו כיצד אומה אינטליגנטית התחרפנה ויצרה אוטונומיה של טרור, שמממנת טרוריסטים, מאדירה אותם בטקסים, מחנכת בבתי הספר שלה לשנוא יהודים ולאהוב את גיבוריה - הרוצחים. במו ידינו אפשרנו לה להצטייד בנשק ולהתאמן בהדרכת כוחות זרים. את מחיר מצעד האיוולת שלמו יותר מ-1,700 קורבנות, בעוד בתקופה המקבילה שלפני פרוץ ה"שלום" היו 160 קורבנות.

הכותב הוא סא"ל במיל' ויו"ר עמותת "אלמגור" לנפגעי טרור