רבות נכתב על ההשוואה בין מלחמת יום הכיפורים למאבק בקורונה. עיקר האנלוגיה נעשית תוך התמקדות במחדל; במחדל ההיערכות המוקדמת, בימ”חים הרפואיים הריקים (חוסר בצוותים רפואיים ובמיטות טיפול נמרץ), אי־ביצוע תוכניות מגירה שהוכנו מראש לתרחישים כמו זה של מגיפת הקורונה, קרבות רחוב בין בכירי מערכת הבריאות ועוד כהנה וכהנה.

אך אם יש מלחמה שיש ללמוד ממנה או להשוות אליה, זו מלחמת ההתשה, שהתרחשה בין ישראל למצרים; מלחמה בין שני צבאות שהתחפרו על גדות תעלת סואץ והציקו קשות זה לזה תוך גרימת אבידות כבדות. מדוע יש להשוות דווקא למלחמת ההתשה? כי המאבק בקורונה אכן מתיש, ואינו זבנג וגמרנו.

אנחנו הישראלים רגילים ומייחלים לקרבות נוק־אאוט, וכשהמכה המכרעת מאחרת לבוא, האכזבה עצומה והדיכאון הציבורי מתפשט. כך היה גם במלחמת ההתשה לפני כ־50 שנים; אווירת נכאים השתלטה על אזרחי ישראל, שהיו בטוחים שבבליץ נחסל את האיום המצרי. במקום בליץ קיבלנו נפגעים על בסיס יומי. המספרים הלכו ותפחו ותפסו נפח גדול בתקשורת, וכמובן השפיעו קשות על המורל הלאומי.

משהגיעו מדי יום בשורות האיוב על הרוגים ופצועים במלחמת ההתשה בסוף שנות ה־70, ורוח נכאים פשטה בארץ, קמה תנועת "נמרים". היו אלה קצינים וסמלים במילואים שהתנדבו לתגבר את מוצבי התעלה המותקפים כתשובה ציונית הולמת. ה”נמרים”, ותיקי מלחמות בעלי ניסיון קרבי עצום, התנדבו לחזור לשירות מילואים מיוחד בתנאי קבע על מנת לסייע בהגנה על הגבול נוכח המחסור בכוח אדם מיומן שנבע, בין היתר, מכמות הנפגעים הגבוהה יחסית בקרב מפקדי החזית.

מלחמת ההתשה חזית מצרים סואץ (צילום: משה מילנר, לע''מ)מלחמת ההתשה חזית מצרים סואץ (צילום: משה מילנר, לע''מ)

להתגייסות ה”נמרים” הייתה גם השפעה מורלית על הציבור הישראלי. ההתנדבות ואומץ הלב, יחד עם המוכנות לעזוב בית ומשפחה (שבדרך כלל זה עתה הוקמה) ולסכן חיים, השפיעו מאוד לטובה על מצב הרוח הלאומי.

הואיל ובימים אלו אנו מצויים בעיצומה של מלחמת התשה קשה וכואבת נגד נגיף קטלני, ההורג בני אדם ומחסל את עתידם של רבים אחרים, מצב הרוח הלאומי בשפל המדרגה, המורל הציבורי ירוד ופתרון מהיר אינו נראה לעין. זה הזמן להקמת תנועת “נמרים 2020”, שתורכב מרופאים שעוסקים בקליניקה פרטית, מרופאים, מאחים ומאחיות שיצאו לגמלאות, מחובשים קרביים לשעבר ומעוד אנשי צוות המנוסים בטיפול רפואי. הרופאים, האחיות והחובשים הללו ישלחו לעצמם צו שמונה ויגייסו עצמם למאמץ להצלת העם והמדינה.

מערכת הבריאות, בדומה לצה”ל של שנות ה־70, צריכה להיערך כראוי בגיבוי האוצר כדי לאפשר את הגיוסים ההמוניים, בעיקר מבחינת תנאי ההעסקה, הביטוחים הנדרשים והטיפול במשפחות. “הנמרים הרפואיים של 2020” לא רק יסייעו במאבק במגיפה, אלא גם יביאו לשינוי האווירה הציבורית במדינה, ובמקום העיסוק האובססיבי משהו בהטחת האשמות - יזרימו קצת דם ללחיים של אזרחי ישראל. זה יכול להיות פתרון לצרה שניחתה עלינו.