כאשר מחנה גדול של אנשים רבים וטובים, בהם חברים, בני משפחה וידידים שלי, מתנהג בפומבי כעדר ללא רועה, הסיבה לכך היא שבאמת אין לו רועה. כאשר אנשים שאני מכיר, קצינים בצנחנים ובשריון שאיתם לחמתי כתף אל כתף במלחמות ישראל, מתבטאים כלפי הימין במילים: “אויב פנימי”, ומביעים נכונות לצאת ל"מאבק על דמותה של המדינה”, הדבר צריך לעורר אצלנו חשבון נפש.
ייאוש של ציבור גדול בחלק השמאלי של המפה, המתנהל כיום ללא מנהיג העשוי להחליף את בנימין נתניהו בבחירות, אומר דרשני. שנאה יוקדת וחסרת מעצורים כפי שמופגנת כלפי ראש הממשלה רק מרחיקה אותנו מהאתגרים העומדים לפנינו - היחלצות ממשבר מגיפת הקורונה העולמית בחתיכה לאומית אחת. ההפגנות ההמוניות הן אולי אחת הסיבות לכישלון הניסיונות לשטח את עקומת הנדבקים במחלה, שכן ההיתר שנתן להן בג”ץ פורר את ההסכמה הלאומית בדבר הצורך בשמירה על כללי הריחוק הפיזי בין נשאי הנגיף לציבור שאיננו נגוע בו.
המאבק בקורונה ללא חיסון מותיר בידינו את ההפרדה הבין־אישית כאמצעי היחיד העומד כיום לרשות החברה האנושית במלחמה בנגיף קורונה ובמניעת ההידבקות. הפרה של החלטות הממשלה, יהיו אשר יהיו, היא מדרון חלקלק שממנו כל אחד חייב להיזהר. דווקא הירידה בתחלואה בימים האחרונים מחייבת אותנו להמשיך בצעדי המנע ולתת אמון בממשלה חרף חולשותיה הגלויות, והקרע הלאומי, כי אין לנו ממשלה אחרת ולא מומחים טובים יותר ממה שניתן למצוא.
אז מה עושים? מחנה השמאל: הציבו לפי כללי ההפרדה מאהל מחאה קבוע של 24/7 ליד מעון ראש הממשלה שבו בכל מוצאי שבת תיערך הפגנת דממה עם דגלי המדינה. הביאו כל פעם אמנים מטעמכם שיציגו את הישגיהם האמנותיים ותרומתם לחברה, ואלה יביעו בשקט את מחאתם ורצונם להחליף את השלטון.
קללות, גידופים וזעקות חמה נגד השלטון הקיים רק ירחיקו אתכם מהמטרה, סיסמאות כמו אלה של ארגון Crime Minister ומיצגים פורנוגרפיים הם אסון ציבורי עבורכם. לאחרונה ראיתי כיצד אתם מוציאים ישישים בני 90 להפגנות מחוץ לבנייני הדיור המוגן עם שלטים ודגלים שחורים. הניחו לדור הזה של מקימי המדינה, אל תסכנו ואל תערבו את אבות האומה המקודשים הללו במחלוקת שניתן לפתור בקלפי.
הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות