מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית, המשך קיומה מוטל בספק נוכח חילופי המהלומות התקשורתיות בין שני מרכיביה העיקריים. תחזיות על בחירות מוקדמות רואות אור אצל פרשנים רבים, ומכוני המחקר השונים מאדירים את שמם ואולי גם את חשבון הבנק של הבעלים בעקבות הבאזז התקשורתי על בחירות מוקדמות.
גם הפוליטיקאים השונים נכנעים לבאזז הזה, וככל שמועד הבחירות לכאורה מתקרב, כך הם מחריפים את ההתבטאויות נגד השותפים לממשלה תוך קריצה לציבור התומכים הפוטנציאלי, הכל כמובן תוך גלגול עיניים לשמיים. אמירות אלו מלוות בדרך כלל בהבעת פנים של תוגה ובמלמול משפט כמו “בחירות עכשיו הן אסון”.
הקמת קואליציה במדינת ישראל היא גם ואולי בעיקר עניין של אריתמטיקה פשוטה. גם הממשלה הנוכחית הושבעה כתוצאה ישירה של תוצאות הבחירות לכנסת. מפלגת הליכוד לא יכולה הייתה להרכיב ממשלה לבד כי לא הגיעה עם לווייניה ל־61 המנדטים שלהם ציפתה, ואילו גם כחול לבן לא הגיעה למספר הנכסף בגלל התנגדות חלק מחבריה לתמיכת הרשימה המשותפת.
תוצאות הבחירות בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, אינן משתנות למפרע. גם הליכוד וגם כחול לבן אינן יכולות להשיג, בשלב הזה, יותר מ־59 חברי כנסת תומכים, וזו חולשתן הגדולה, שהיא גם נקודת החוזק העיקרית של ממשלה זו. אין לנתניהו ממשלה חליפית לנוכחית, וכך גם לבני גנץ, ועל כן נגזר עליהם לחיות יחד.
מצב זה מזכיר לי סיפור ששמעתי מהרב עובדיה יוסף: בעת הקמת ממשלת האחדות של 1988 הגיע אליו שמעון פרס, מנהיג המערך שזכה ל־44 מנדטים לעומת 41 של הליכוד בראשות שמיר. “אל נא ייפלו פניך בגלל הצורך בממשלת אחדות”, אמר הרב לפרס. “כבר היה תקדים לממשלת אחדות בספר בראשית. כאשר האדם הראשון גילה שאין בעולם בן אנוש אחר פרט לחוה, וכאשר חוה הבינה שאין יצור אנושי נוסף בעולם פרט לאדם - הקימו ביחד ממשלת אחדות”. ואז הוסיף בחיוך “עד שבא הנחש והפריד ביניהם”.
גם גנץ וגם נתניהו יודעים שאין להם שום בעל ברית בכנסת הנוכחית שיכול להביאם לכס ראש הממשלה מלבד היריב, ולכן כל האיומים ההדדיים בין השניים ובין מפלגותיהם הם באקדח שריק מקפצונים. חולשתם הגדולה, שנובעת גם ממצבם בסקרי דעת הקהל, היא גם נקודת החוזק שלהם, והאיומים ההדדיים מזכירים לי סיפור על הרשל'ה מאוסטרופולי שקראתי בספר בילדותי.
הרשל'ה סיפר שהגיע לבית הגביר שסירב לתת לו צלחת מרק להשביע את רעבונו. הרשל'ה הרעב אמר לגביר: “אם לא תיתן לי משהו לאכול, אעשה מה שאבי נהג לעשות במצבים אלו”. “מה הוא עשה?”, שאל הגביר. “הלך לישון רעב”, השיב הרשל'ה. רצוי שאנשי כחול לבן והליכוד יקראו את הספר לפני הפרחת האשמות הדדיות נוספות ואיומים חדשים. “אחרת ילכו לישון רעבים”.