מי מכם זוכר את הפיגוע בקו 37, שאירע ב־5 במרץ 2003, באוטובוס של אגד בשדרות מוריה בחיפה, ובו נרצחו 17 אנשים בידי מחבל מתאבד מחמאס? לצערם של יוסי צור ויוסי מנדלוביץ', הם לא ישכחו אותו עד יום מותם. בנו של צור, אסף, אז בן 17, ובנו של מנדלוביץ', יובל, אז בן 13, נרצחו בפיגוע הזה עם עוד 15 נשים, גברים וילדים. עכשיו נסו לדמיין מצב הזוי, שבו נלקח לכם היקר מכל, והמחבל שמעורב ברצח יכול פשוט לפגוש אתכם בסופר, לחייך ולהמשיך.

בשביל ההורים השכולים זו הולכת להיות המציאות; ב־2024 צפוי להשתחרר המחבל מוניר רג'בי, ערבי ישראלי תושב חיפה שסייע בתכנון הפיגוע בקו 37 ובביצועו ונידון על כך למאסר עולם. לאחר הפיגוע התגלה שרג'בי בחר את הקו הזה מפני שידע שנוסעים בו הרבה ילדים.

כדי למנוע את המצב האבסורדי הזה פנו ההורים השכולים בדרישה לבטל את האזרחות של המחבל ולעשות מה שכל מדינה נורמלית הייתה עושה - גירוש. אז התברר כי לפי החוק הבינלאומי, אין אפשרות להשאיר אדם ללא מעמד בלי להוכיח שיש לו זיקה למדינה אחרת. כלומר למרות שהמחבל קיבל, מקבל ויקבל מהרשות הפלסטינית דמי דמים בשווי מיליונים על הרצח, למרות שהמחבל יקבל מענק שחרור ומשֹרה מהרשות הפלסטינית, ייתכן שמדינת ישראל לא תגרש אותו לרשות הפלסטינית, אלא רק ביטלה עד כה את את מעמד תושבות הקבע בישראל.

במהלך הזמן גילינו שהמעמד הזמני הניתן למחבל במקום הקבוע שנשלל נותן לו את כל הזכויות הסוציאליות כמו לכל תושב אחר. איפה עוד נשמע כדבר הזה? במשך שנים המשפחות השכולות ממתינות לבג"ץ שיגיע להחלטה בנוגע לשלילת התושבות של המחבל שרצח את ילדיהן. היום יתקיים דיון בבג"ץ על החוק שכנסת ישראל חוקקה במרץ 2018 ביוזמת בג"ץ על מנת להסדיר את הנושא.

יש תמימות דעים בין כל רשויות הביטחון שגירוש מחבלים הוא אחד הכלים האפקטיביים ביותר ליצירת הרתעה. במגזר הערבי, כאשר מתבצע רצח, נהוג כי משפחת הרוצח כולה נענשת בגירוש על ידי התושבים מהכפר, אז על אחת כמה וכמה במדינת ישראל חפצת החיים.
היום יעמדו בדיון בבג"ץ כל אלו שכבר לא ישכחו את הפיגועים - משפחות שכולות ונפגעי טרור מפורום "בוחרים בחיים" - וידרשו מבג"ץ את המינימום: שמחבלים לא יקבלו תנאים סוציאליים. ממדינת ישראל אנו דורשים גירוש מחבלים. 

הכותבים הם פעילים בפורום "בוחרים בחיים" והוריה של סגן שיר חגאג', שנרצחה בפיגוע בארמון הנציב ב־8 בינואר 2017.