יש מי שחילופי הנשיאים בארצות הברית מדאיגים אותו. ארצות הברית היא כידוע בעלת הברית מספר אחת של ישראל, ותרומתה לביצורה ולביטחונה של ישראל הינה קריטית.
מאז הקמתה, התמיכה האמריקאית במדינת ישראל הייתה דו־מפלגתית. נשיאים רפובליקנים, כמו גם נשיאים דמוקרטים, תמכו בנו מדינית וביטחונית ללא שום סייג. לצערי, התנהלות ראש הממשלה בזירה האמריקאית בשנים האחרונות יצרה את הרושם שישראל מעדיפה את אחת המפלגות על פני רעותה. נתניהו, מסיבות שהוא ראה כמוצדקות, התריס לא פעם נגד בכירי המפלגה הדמוקרטית, ובראשם הנשיא אובמה, שהיה אגב מהידידותיים ביותר לישראל, גם אם עמדותיו לא תמיד תאמו את עמדות ממשלת ישראל. זהו האיש שפתח בפנינו את המודיעין והטכנולוגיה הצבאיים האמריקאיים כפי שאף אחד מקודמיו לא עשה, וסייע במימון ובפיתוח מערכות ההגנה הישראליות נגד טילים כמו כיפת ברזל, קלע דוד וחץ.
על רקע מדיניותו של נתניהו מול המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, קיים אצל רבים חשש מכתף קרה של הממשל האמריקאי החדש. אך ניסיון העבר הוכיח כי הברית בין ישראל לארצות הברית חזקה יותר מכל גחמה, נשיא וראש ממשלה. אומנם הממשל האמריקאי אינו נוטה לשכוח את המערערים עליו, אך נראה לי שיש לא מעט סיבות מקלות שימנעו מדיניות עוינת של הדייר החדש בבית הלבן נגדנו: ראשית, ג'ו ביידן היה מאז ומתמיד ידיד ישראל. במשך עשרות שנות חברותו בסנאט התייצב תמיד לצדה של ישראל. אצל ביידן הידידות נובעת מהאמונה בערכים משותפים של דמוקרטיה, שלום ושוויון. זאת ועוד, ביידן היה סגנו של אובמה, וכסגן הנשיא הפגין לא פעם במהלך כהונתו את מחויבותו לביטחון ישראל.
גם למצב הפוליטי בישראל יש משמעות מול הממשל החדש. העובדה שבישראל מכהנת ממשלה דו־ראשית המורכבת מגוש הליכוד בראשות נתניהו, שהפגין תמיכה בטראמפ, ומגוש כחול לבן הקרוב בעמדותיו ובקשריו למפלגה הדמוקרטית – עשויה להשפיע על היחסים עם הממשל החדש. הרי חלק מבכירי גוש כחול לבן עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם הממשל הדמוקרטי ועם ביידן עצמו ומוכרים לו היטב. כך עמיר פרץ כשר ביטחון, כאשר ביידן היה מבכירי ועדת החוץ של הסנאט שאישרה הקצאת משאבים אמריקאיים גדולים להצטיידות צה"ל בימי מלחמת לבנון השנייה; כך גבי אשכנזי כמנכ"ל משרדו באותם ימים, ולאחר מכן כרמטכ"ל בימיו של ביידן כסגנו של אובמה; וכך בני גנץ ששימש כנספח צה"ל בארצות הברית וריכז את המגעים הביטחוניים מול הצמרת האמריקאית. אין ספק כי לשלישייה זו יש מערכת יחסים טובה עם הבכירים הדמוקרטים החדשים־ישנים. אלו קשרים אישיים שיסייעו רבות לישראל להתגבר על עוינות אפשרית לנתניהו.
יחד עם זאת, גישת הדמוקרטים לפתרון הסכסוך באזורנו שונה מגישת הליכוד והגוש שהוא מוביל בממשלה, וקרובה יותר לעמדות העבודה וכחול לבן - גישת "הפלסטינים תחילה" ופתרון שתי המדינות. לכן נראה כי מדיניותו המזרח־תיכונית של הממשל החדש תשתנה, וייעשה מאמץ דמוקרטי להחזיר את ישראל והפלסטינים לשולחן המשא ומתן על בסיס מתווה שתי מדינות לשני עמים.
לאחר שהעם האמריקאי אמר את דברו, עלינו לכבד את הכרעתו; להודות לממשל טראמפ על כל הטוב שהרעיף עלינו, לחבק את הממשל החדש ולהידבר איתו בתקווה שהעבודה המשותפת תוביל את ישראל לחוף מבטחים.
והערה אחרונה לסיום. מערכת הבחירות בארצות הברית הבליטה את הקיטוב במדינה זו והציפה אנטישמיות גלויה וסמויה, שלעתים הגיעה למתקפות אלימות נגד יהודים. אני משוכנע כי הרכבה של המפלגה הדמוקרטית ואישיותו הפייסנית של הנשיא החדש יביאו לירידה במפלס גילויי השנאה נגד יהודים, ומהר מאוד יוכח ש"ביידן טוב ליהודים".