הגיע הזמן שמשרד האוצר והרגולטורים יתחילו לחשוב מחוץ לקופסה

מגיפת הקורונה שינתה את העולם. היא הביאה למפנה דרמטי בהתנהלות הכלכלית של ממשלות, של הקהילה העסקית ושל הסקטור הפיננסי בעולם. נראה לאחרונה שיש גורמים רגולטוריים בישראל שמתקשים לעכל את המהפך הכלכלי הבינלאומי ומנפיקים ניירות עמדה כאילו דבר לא קרה. את מה שהבינו באירופה ובענקית הקפיטליסטית ארצות הברית, לא מבינים ברשות התחרות הישראלית למשל.

ארצות הברית, גם זו של טראמפ וגם זו של ביידן, מבינה שצריך להעביר ייצור של חברות אמריקאיות מסין לארצות הברית. כי תעסוקה מלאה בתקופת משבר קשה בשוק העבודה היא תנאי ראשון לחזרה לצמיחה. מדינות העולם מקשות על יצרנים זרים להתחרות מול תעשיות מקומיות.

בארצות הברית הפעיל הנשיא היוצא טראמפ מספר רב של צווים ושינויי חקיקה במטרה לחזק את התעשייה המקומית ולהסיט ייצור של חברות אמריקאיות מאסיה וממדינות אחרות חזרה לארצות הברית. תוכניות דומות קיימות כיום בהודו, בסין, באיחוד האירופי ובאוסטרליה, מתוך הבנה כי יש לשמור על התעשייה המקומית כתנאי הכרחי לחוסנה הכלכלי של המדינה ועצמאותה.

הוויכוח שהתעורר לאחרונה בין הרשות לתחרות לבין משרד הכלכלה על תעדוף תוצרת הארץ אינו רק מחלוקת ערכית, אלא היא גם מבליטה חילוקי דעות כלכליים. השאלה החייבת לעמוד במרכז הדיון אינה אם להעדיף תוצרת הארץ במכרזים השונים, אלא לגבי מידת התעדוף וגודל העדיפות. ברור שלא יכול להיות ויכוח לגבי מוצר כחול־לבן שמחירו זהה למחיר יצרן מחו”ל. במקרה כזה ההכרעה ברורה. קונים כחול־לבן.

היבט נוסף שחייבים להביא בחשבון הוא שימור יכולות טכנולוגיות בישראל, כפי שנוהג בחוכמה משרד הביטחון לא פעם. בענייני רכש תחמושת התעקש המשרד על ייצור ישראלי, גם אם עלותו גבוהה יותר, הן מסיבות אסטרטגיות של מוכנות למלחמה והן בשל היתרונות העצומים של ההישענות על תוצרת ישראל בתחום המחקר והפיתוח, הן למערכת הביטחון והן לשוק האזרחי. רבים מהפיתוחים הישראליים המתקדמים בעולם נולדו ממדיניות זו של משרד הביטחון, והעלות המעט יותר גבוהה הביאה לתועלת גדולה בשוק האזרחי.

בראשית ימי המאבק בקורונה התבקש מפעל ישראלי להשקיע בהרחבת הייצור של מסיכות מגן, שלאחר מכן נותרו במחסנים בגלל פער זעום במחיר, כאשר הרכש נעשה מסין .

גם בנושא העלויות להעדפת תוצרת הארץ יש לראות את התמונה הכוללת בימים אלו. אז אולי המסיכה הכחולה־לבנה תעלה חצי שקל יותר, אבל תשלום דמי אבטלה, מענק לכל אזרח, החזר הוצאות, הנחה בארנונה וכו’ יוצאים גם הם מאותו חשבון של המדינה, ועדיף מכל בחינה שכסף זה ילך לכיסי הישראלים ויחזיר אותנו לצמיחה, ולא לכיס הסיני או הטורקי.

הגיע הזמן שהאוצר והרגולטורים יתחילו לחשוב מחוץ לקופסה ולבצע את ההתאמות המחשבתיות הנדרשות לטיפול במצב הכל כך לא נורמלי שבו אנו נמצאים. בכל נייר עמדה ובכל הצעה שמניחים על שולחן מקבלי ההחלטות, על הדרג המקצועי להפנים שאין מדובר רק במספרים כי הבסיס הוא: ”בני אדם לפני הכל”.