פאודה, בערבית, זה כאוס או בלגן; בתרגום לעברית. לא קראתי את הראיון שהעניק לאחרונה בני גנץ ל”ידיעות אחרונות”, אבל ראיתי שבעמוד הראשון של העיתון הכותרת הראשית הייתה בין מירכאות והיא הסתיימה במילים “יאללה, פאודה”. אינני יודע למה התכוון המרואיין בדברים שצוטטו מפיו, אבל אני מצאתי בהם הקבלה מדהימה לקולות שנשמעים בהפגנות שאותן מובילים נושאי הדגלים השחורים; וחשוב להדגיש שלא רק שם נשמעים קולות דומים. כבר יש עיתונאים שמבקשים מהיועץ המשפטי “לטפל” באמצעי תקשורת “ימניים”, וכבר יש מובילי דעת קהל שמוצאים בישראל “מרכיבים שמזכירים להם את גרמניה הנאצית בשנת 1933”. ואלה קולותיה של “ישראל השבעה” שתמיד ראתה בישראל האחרת, עוד בימים של טרם־מדינה, סכנה לעצם שליטתה במשאבים הלאומיים.

ההפגנות בבלפור, קרדיט: דוברות המשטרה

אינני יודע מה מניע את דורשי האנרכיה, לסוגיהם השונים, ואת אלה שמממנים אותם, לבד משנאה נטו לאותו פלח באוכלוסייה שבוחר בבנימין נתניהו, שוב ושוב, להוביל אותו; אבל בדבר אחד אני בטוח: השנאה היא שבטית. שום אידיאולוגיה של ממש לא עומדת מאחוריה. רק התאווה להגן על מוקדי כוח נמצאת בבסיסה; רק הרצון להמשיך ולהחזיק במקומות שמאפשרים את היכולת לשלוט בסדר היום הציבורי למרות הכישלונות בקלפי. לשלוט באקדמיה, בתקשורת, בוועדות שמחלקות פרסים וכספים, במערכת המשפט.

באופן טבעי, אולי, הייתי צריך להיות חלק מהמפגינים. לא נולדתי בעיירת פיתוח, ואף פעם לא סבלתי מנחת זרועה של מפא”י ההיסטורית; אבל אני לא. תמיד ידעתי שיש משהו מעוות בהתנשאות של אלה שהגדירו את עצמם כמי שמחזיקים במניית זהב במפעל הציוני. אני יודע שיש להם זכויות ראשונים, ובכל זאת הם תמיד היו מאוסים בעיניי. פשוט לא אהבתי אותם. הכרתי רבים מהמקופחים על ידם ולא אחת אף ייצגתי את מי שהסתבך בפלילים מקרב אלה שנדחקו לשוליים; ותמיד ידעתי שבנסיבות אחרות הם לא היו מגיעים לספסל הנאשמים.

מגיפת הקורונה לא פגעה באליטה המזויפת היושבת בתל אביב רבתי. נראה שהיא רוצה בכאוס ושהדמוקרטיה לא באמת מעניינת אותה. את חופש הביטוי הם מוכנים להניח באפסנאות, ובלבד שהוא יישלל מתומכיו של ראש הממשלה. כך או אחרת, להערכתי, הפאודה כבר כאן. אפשר למצוא  אותה גם ב”תרגיל מתודי”, כהגדרתו בידי כמה קציני משטרה בכירים שמחליטים שסביבתו של ראש הממשלה מתנהגת כמו ארגון פשיעה.

והשיא עוד לפנינו. גנץ ממנה ועדת בדיקה כדי לרצות חברים במפלגתו; ופרקליטות המדינה, מי שבנתה מבנה רעוע, למיטב הכרתי, מנסה כעת לחזק אותו בעזרת מונחים משפטיים שלא מוכרים בשום מקום בעולם. ואם בימים הקרובים הכנסת תחליט שהיא מבקשת להתפזר, שום דבר כבר לא יוכל לעצור את ההידרדרות לעבר שבר חברתי שישדר לכל שהמדינה היהודית שוב אינה יציבה כבעבר.