בפברואר 2020 השתתפתי בכנס וירולוגים בינלאומי בברצלונה. נגיף קורונה התפרץ אז רק בסין, ולכן העניין בנושא היה שולי. חודש בלבד לאחר מכן, משהתקבלו הדיווחים האפוקליפטיים מאיטליה וממדינות אחרות, היה ברור שההתמודדות עם הווירוס תהיה אתגר מורכב עבור כל חברה ומדינה. בראש ובראשונה הוצב יעד להשגת חיסון. חיסונים הוכחו כאמצעי אפקטיבי למניעת מחלות זיהומיות שונות, וחשיבותם גבוהה במיוחד בהקשר לנגיפים שהטיפול התרופתי כנגדם מוגבל. כבר במאה ה־11, בטרם הכירו את גורמי המחלות, ניתנו בסין חיסונים נגד מחלות זיהומיות. החיסון נגד אבעבועות שחורות, מחלה קשה עם שיעורי תמותה גבוהים הנגרמת כתוצאה מהדבקה בנגיף, הביא בשנת 1979 למיגור הנגיף באופן מוחלט. חיסונים אחרים הביאו לצמצום תחלואה בנגיפים שונים כמו אדמת, חזרת, כלבת, אבעבועות רוח ושיתוק ילדים (פוליו) שגרמו למוות, סבל ונכות.
יחד עם זאת, כאשר הוצב היעד להשגת חיסון בטוח ויעיל בפרק זמן קצר מאוד, הטלתי ספק בכך. ניסיון העבר מורה שפיתוח חיסון אורך חמש עד עשר שנים, כאשר תהליכי גיוס המימון לשלבים השונים, הוכחת היתכנות, גיוס משתתפי הניסויים בחיסון והרגולציות השונות אורכים זמן רב. במיוחד ראוי לציין את בדיקות הבטיחות הרבות לזיהוי תופעות לוואי קצרות וארוכות טווח. יתר על כן, למרות מאמצים בני עשרות שנים, טרם נמצא חיסון נגד נגיפים כדוגמת נגיף צהבת C ונגיף האיידס. הביטחון שבו דובר על מציאת חיסון - הרתיע אותי.
הקורונה, כדרכם של נגיפים נוספים, יצרה סיכונים אך גם סיכויים. ראשית, הופנמה ההבנה שנגיפים ומחלות זיהומיות בכלל יכולים להיות בעלי השפעה עמוקה ומיידית על כל תחומי חיינו, ויש להיערך לתחלואה והתפרצות מגיפות. אילו היינו נערכים, היינו יכולים להגיב מהר יותר, מדויק יותר ובאופן יעיל יותר, הן ברמה הרפואית והן בהיערכות המדינתית. התפרצות נגיף קורונה חשפה את ערוותן של מערכות בריאות בעולם שלא נערכו לתרחיש מסוג זה, כמו גם את חולשת תהליכי קבלת ההחלטות של ממשלות רבות. לקחי התפרצות זו, אם יילמדו, ימנעו הישנות תרחיש דומה.
שנית, הציבור החל לעסוק במדע, והדיון על נגיפים, דרכי הדבקה ואמצעי התגוננות הגיע לכל בית. כמי שעוסקת בחקר נגיפים מעל ל־30 שנים, תמיד הייתי שבויה בקסמם, אבל כעת הבחנתי בהתעניינות וסקרנות רחבות. הקורונה יכולה לפתוח תור זהב חדש של המדע שתהילתו בקרב הציבור ירדה.
שלישית, הצורך הדחוף במציאת מענה לתחלואה בקורונה גרם להתגייסות מדענים ממכלול תחומי דעת, בניסיון ליצור ראייה מתכללת של הנושא. משאבי ענק, ממקורות פרטיים, ציבוריים וממשלתיים, הושקעו בחקר נגיף קורונה במהלך השנה האחרונה. המחקר בפיתוח חיסונים, אבל גם בהבנת מנגנון ההדבקה, פיתוח אמצעים דיאגנוסטיים מהירים, גורמי הסיכון ופיתוח תרופות, התקדמו בקצב חסר תקדים. המחקר משלב את מיטב הטכנולוגיות והגישות, תוך יישום כלים כגון בינה מלאכותית, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, אימונולוגיה, גנטיקה ומדעי החיים. יתר על כן, מחקרים רבים נעשו תוך איחוד כוחות של מדענים בתחומים שונים, והשילוב ביניהם יצר חדשנות. בשלב זה, שתי חברות, פייזר ומודרנה, פיתחו חיסונים הנוקטים טכנולוגיה חדשה שטרם נוסתה למטרת חיסון. בעתיד ניתן יהיה ליישם טכנולוגיה זו לחיסונים נוספים, כמו גם לטיפול במחלות שאינן קשורות בנגיפים כגון פגמים גנטיים וסרטן.
לכן, לצד אתגרי הקורונה והמצוקות שיצרה המגיפה, ניתן לומר שהקורונה נושאת עמה סיכוי לשינוי מהותי במגוון תחומי חיים ומהווה מנוע לחדשנות ברבדים שונים - תעסוקתיים, חברתיים ובפרט במדע ובמחקר הביו־רפואי.
הכותבת היא וירולוגית מהפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת בר־אילן