הרצח הנתעב של אסתר הורגן מטל מנשה, השם ייקום דמה, מעורר שוב מחשבות על השאלה: לאן פנינו ביהודה ושומרון? השאלה הזו מקבלת משנה תוקף על רקע דבריו של שר הביטחון ויו”ר כחול לבן בני גנץ, שטען בראיון לעיתון סעודי כי ניתן לוותר על מרבית בקעת הירדן ומרבית יהודה ושומרון, וכן ניתן להקים בשטחה של ירושלים, בירת ישראל, בירה נוספת לפלסטינים.
עם כל ההערכה שאני רוחש לממלכתיות של גנץ, אני חושב שדבריו אינם תואמים את המציאות שתהיה כנראה ביהודה ושומרון עוד דורות. ראשית, כמה עובדות: בבחירות האחרונות שהתקיימו ביהודה שומרון ועזה, באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, היה רוב גדול לחמאס. חמאס ואנשיו שולטים בעזה ונשלטים, הלכה למעשה, על ידי הנוכחות הצבאית של ישראל ביהודה ושומרון. חמאס אינו מסתיר את שנאתו לישראל ואת רצונו לסלק אותה מעל פני האדמה, גם אם הוא מוכן להפסקות אש זמניות כשנוח לו. בבתי הספר הפלסטיניים מלמדים ומטיפים לשנאה לישראל. לשנות את החינוך הזה ואת השפעותיו ייקח דורות רבים.
המצב הכלכלי בשטחי הרשות יהיה לאורך שנים רבות ירוד בגלל שחיתות ראשי השלטון ואנשיהם, והסיוע הכלכלי שניתן לרשות הולך לכיסי הקבוצה השלטת. כך שהפער ברמת החיים בינינו לבין הפלסטינים כנראה יישאר, ופערים חברתיים כידוע מחזקים את השנאה. בינינו לפלסטינים יש גם פערים נוספים. כל האמור לעיל מהווה דלק לבעירת השנאה בין הפלסטינים לבינינו; דלק שיכול להתלקח בכל רגע, בהינתן הנסיבות המתאימות.
הפלסטינים מנהלים נגדנו מלחמת טרור זה שנים רבות. קל יחסית להקים רשת טרור בגלל נראות נמוכה של הפעילות, קל לתחזק את התשתית וקל לבצע פיגועים ללא הכנות מורכבות מדי. בגלל החתימה הנמוכה שבה היא מתבצעת, קשה יחסית לאכן אותה. נגד טרור לא ניתן להילחם בטנקים, מטוסים או טילים. מכאן שעקב המצב הנפיץ שיתקיים באזור כאורח חיים, יש לחשוש מהתלקחויות ולעשות הכל כדי למנוע אותן דרך קבע.
הצעות גנץ מחזקות את נפיצות האזור בצורה ניכרת ומונעות פתרונות ישימים. בניית בירה פלסטינית בתוך בירת ישראל היא מרשם לחיכוך ופיצוץ תמידיים. ויתור על שטחים בבקעת הירדן או ביהודה ושומרון ייתנו חופש פעולה להקמת תשתית טרור ללא יכולת יעילה להתמודד עמה. הרצח הנתעב של אסתר הורגן ז”ל מהווה קריאת השכמה למדינת ישראל, שחייבת להישאר בכל יהודה ושומרון.
הכותב הוא חבר בעמותת “מבטחי" – פורום מפקדים לאומי