האירוניה הקיומית לא מפספסת ולו רגע אחד. היא מעמידה למבחן את הערכים שאתה דבק בהם ומותירה בך דיסוננס שאותו תצטרך לפתור, בין אם בצורה שכלתנית ובין אם רגשית.
בפרק זמן לא ארוך של שבוע, אזרחי ישראל נתקלו בשני אירועים שבהם ערכיהם עמדו למבחן. הראשון והחשוב מבין שניהם, הוא חסימת החשבונות של נשיא ארה"ב היוצא ברשתות החברתיות. זאת, בעקבות האירועים הקיצוניים בגבעת הקפיטול בשבוע שעבר, שאותם תדלק במרץ.
נוסף על כך, חברות הטכנולוגיה הגדולות, גוגל, אפל ואמזון חסמו את שירותי חברת פרלר, רשת חברתית שלפי טענת החברות, מסיתה לאלימות ומהווה חממה לימין אלים וקיצוני, אלט-רייט חובב קונספירציות, תומך עליונות לבנה מהולה בתאוריות גזעניות שמהלל את הנשיא האקסצנטרי.
האירוע השני, הוא החלטת בית המשפט המחוזי בלוד לאסור על הקרנתו והפצתו של הסרט "ג'נין ג'נין", שיצר הבמאי והשחקן, מוחמד בכרי. יתרה מזאת, הוא הורה להחרים את כל עותקיו של הסרט השנוי במחלוקת, המתיימר להציג נרטיב, זווית מסוימת שמתוכה מביטים פלסטינים על שאירע בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", הפעילות הצבאית המשמעותית ביותר של צה"ל בגדה המערבית מאז שנות ה-60.
לא מעט עיתונאים ואנשי ימין, ישראלים כאמריקאים, הם בדרך כלל חסידים אוטומטיים של מיתוס השוק החופשי. אותה "יד נעלמה" שיודעת בבלעדיות מוחלטת מה טוב לאזרחי העולם. למרות זאת, הם קבלו על ההחלטה להחרים את מגפון רב העוצמה של טראמפ.
הלא, אנו חיים בעידן שבו אותן חברות מנהלות לא רק מוצר טכנולוגי, אלא מרחב ומציאות אלטרנטיבית. מי לא מכיר את חיינו היום-יומיים העבשים, להם יש תלם ברור, ואת חוסר ההלימה בינם לבין החיים האפליקציוניים, בהם אנו מובילי דעת קהל באינסטגרם, ובטוויטר (או בטיקטוק, אם אתם מתחת לגיל 20/ בנימין נתניהו).
טענתם כלפי טייקוני ההיי-טק ברורה: מי אתם שתחליטו להעלים את טראמפ מהמציאות ששואבת חצי מהחיים שלנו? נכון, טראמפ אמנם חי וקיים, אבל במובן מסוים "העלמתם" אותו כמו גדולי הבולשביקים ברוסיה. האם מותר לנו להעלים מישהו או משהו מהעולם כי הוא שקרי? איך אתם יכולים לקבוע בנחרצות שקריאותיו לזיופי הבחירות הם לא אלא דעה לגיטימית? האם מדובר בהסתה לאלימות?
הרשו לי להניח שאותם אנשים מלמעלה שמחו וצהלו ביום שני בשבוע שעבר, כשבית המשפט בלוד צנזר, וכמו העלים את סרטו של בכרי בישראל. לפתע, הצנזורה הופכת ללגיטימית בעיניהם. זה קורה לרוב כשמנפנפים במילה "אנטישמיות". השם יוזף גבלס ישר עולה לנו לראש, יחד עם סרטי התעמולה המחרידים, שהציגו את היהודים כעכברושים.
בעיניי, דין טראמפ כדין בכרי. אם הכשרתם את השרץ השקרי אצל דונלד, באופן אוטומטי הכשרתם גם את בכרי. יתרה מזאת – אם השתקתו של טראמפ מסכנת את הדמוקרטיה, קל וחומר גם זו של בכרי. בל נשכח, ההחלטה להחרים יצירת אמנות, שמורה גם היא למשטרים אפלים באותה המידה. הרי, הנאצים לא השמידו רק יהודים. הם השמידו, בראש ובראשונה, את הדמוקרטיה. את חופש הביטוי. את היכולת של החלש לבקר את מוסדות השלטון וליצור אמנות בועטת, לא מגויסת.
ובכלל, תיאורטית, האם החלטה שתתקבל, בו ישתנה ז'אנר הסרט לעלילתי במקום דוקומנטרי יכולה להפוך אותו ללגיטימי? הרי גדולי הכותבים הם גם גדולי השקרנים, בודים לנו באמצעות דמיונם הפורה ובתכסיסי העט שלהם סיפורים בלתי אפשריים, שלעתים גם מכפישים אדם כזה או אחר. אז גם אותם נעלים?
בידיי אין את התשובות לשאלות הקשות הללו. במיוחד ככל שהלפיתה של ענקיות הדיגיטל ממשיכה להתהדק סביב צווארנו. עם זאת, יש לי טענה אחת ברורה – אם לאחד צריך להשאיר את המיקרופון והמצלמה, כך גם לשני. אם לאו, זה גם בסדר.