בדיקות רקע רחבות שערכנו בקבוצת גיאוקרטוגרפיה בנושא הקורונה העלו כבר במרץ 2020 כי סיכויי ההידבקות במגיפה מתעצמים בישראל אצל היותר חלשים כלכלית. אומנם המגיפה עלולה להדביק כל אחד שנחשף אליה, אבל יש מי שמגדילים באורח חייהם ובתרבות התנהגותם את סיכויי ההידבקות העצמית והדבקת האחר.
הוכח שיכולות מדעיות ייחודיות שפיתחנו בתחום האסטרטגיה של המידע מאפשרות איתור מוקדם ומיפוי מדויק של תופעות מגוונות ברמת כל בניין בישראל. אחת מדוגמאות העבר המוכחות בתחום זה הייתה מיפוי סיכויי התחלואה בסוכרת, שאותרה הסתברותית ברמת כל בניין בישראל.
בדומה לכך, כבר במרץ של השנה שחלפה אפשר היה לזהות מוקדם את הסיכוי הסטטיסטי להידבקות בקורונה, זאת ברמת כל בניין וזיהוי מקבצי בתים, ומיפוי שלהם בכל עיר במדינה תוך מתן סיכוי מוקדם להחלשה או לבלימה של התהליך במקומות מסוימים, ואף להצלת חיים. ביצוע מציל נפשות כזה הוצע למשרד הבריאות, ושב והוצע, אפילו בהתנדבות כלכלית, אולם נדחה בגין חשיבה רפואית המוכוונת לידע טיפולי בחולים, ללא הסתכלות על ההקשר הרחב יותר. גם נוסח המענה שקיבלנו היה מוזר ושגוי מיסודו: "זאת תהיה חדירה לצנעת הפרט".
בעקבות מחקר עצמאי רחב שערכנו כבר באפריל שעבר, ראשית עידן הקורונה, הצלחנו לפלח את קבוצות האוכלוסייה שהסיכוי שלהן להידבק גבוה מהממוצע. מדובר בערבים, חרדים, קבוצות חלשות כלכלית (צווארון כחול, מפרנסים קשי יום, עולים מבוגרים מברה"מ מהעשירונים הנמוכים) ואוכלוסייה לא קטנה נוספת שעליה נדבר עוד כמה שורות.
בנוגע לערבים (כ־21% מהאוכלוסייה) ולחרדים (כ־10% מכלל אוכלוסיית המדינה), צפיפות המגורים בשתי קהילות אלה מתעצמת מכוח אורחות חייהם הדתיים ומסורות תרבותיות עתירות מפגשים והתקהלויות. שלוש הקבוצות הנוספות החשופות באורח מוגבר להידבק - צווארון כחול, מפרנסים קשי יום, עולים מבוגרים מברה"מ מהעשירונים הנמוכים - מהוות כ־17% מאוכלוסיית המדינה.
קבוצה נוספת, יותר חזקה כלכלית, המגלה חולשה לקורונה, מכונה "נוחות כלכלית" ומהווה כ־15% מאוכלוסיית המדינה. מדובר בקבוצה שהשתייכותה הכלכלית בינונית ומעלה, סביב או מעל עשירון 7, והמשתייכים אליה פועלים בשוק העבודה, כשכירים לרוב, בביצוע מגוון רחב של שירותים ולפיכך חשופים גיאוגרפית לקהלים גדולים ומגוונים, ולכל סוג של מיקום ולכל רמות הניקיון והצפיפות. חלקם אף הופיע לאחרונה בהפגנות.
דווקא העובדה כי קבוצות אוכלוסייה נרחבות מאוד בחברה הישראלית חשופות באופן מוגבר להידבק בנגיף, ממחישה את הצורך האקוטי במערכת מידע לאומית, ייחודית, שיודעת לשייך את אוכלוסיית כל בניין במדינה לאחד הסגמנטים.
רמזור מקולקל
בחודשים האחרונים עוסקים באופן נרחב במימוש החלקי והלא עקבי של מודל הרמזור, אך בכל עיר קיים בפועל יותר מ"רמזור" אחד, אם כי יש מי שלא הבין זאת. בתקופה שבה פרופ' רוני גמזו כיהן כפרויקטור הקורונה ויזם את מתווה הרמזור, הצעתי שבמקום לצבוע ערים בשלמותן, אפשר וחשוב לאתר בהן ולצבוע קבוצות בתים, שכונות, או אזורים שהם יותר נקיים מהידבקות בקורונה - ובכך לאפשר בהם יותר חופש כלכלה ותנועה ופחות סגר. האזורים שנדבקו יטופלו בסגר כנדרש.
מי שלא איתר גיאוגרפית, בזמן ובשיטות המדעיות שהוצעו, את "מוקדי האש" של הקורונה ולא נדרש מיידית לטיפול בהם, נכווה היום ב"שריפה כללית" לאומית, קשה מנשוא, בתוספת הפגנות רחוב חמורות. מה שמביא אותנו לאוכלוסייה החרדית במדינה. לצורך קביעת התנהגותם וגורלם בכל עניין, מאמינים החרדים רק בריבונו של עולם וברב שלהם. לפיכך הם מתנהגים בהתאם, ללא ציות להנחיות המדינה.
לכן מוצע להניח לקב"ה ולרב בלבד להחליט ולקבוע עבור האוכלוסייה החרדית גם בנושא הקורונה - מי יחלה, מי לא, מי יחיה, ומי חלילה ימות. והכל מתוך כבוד לחרדים במקום מלחמה איתם. אל נטיל על שוטרים רבים להיגרר לסבל פיזי ונפשי מיותר שנכפה עליהם ב"מלחמת אזרחים". מוצע כי בברכת הרבנים והפוליטיקאים החרדים, מספר שוטרים מינימלי יפקח רק על המבואות והיציאות מהערים או השכונות, אין יוצא ואין בא פרט לרכבים אשר מביאים סחורות חיוניות, או אמבולנסים ורכבי חירום אחרים.
הכותב הוא נשיא ומנהל מדעי, קבוצת גיאוקרטוגרפיה
[email protected]