אלברט איינשטיין אמר פעם שלחזור על אותה פעולה שוב ושוב ולצפות כל פעם לתוצאה אחרת זו טיפשות. אמירה זו צריכה לעמוד לנגד עיניהם של מנהלי הקמפיינים במערכת הבחירות הנוכחית. חזרה על המנטרה "רק לא ביבי" הביאה בכל סבבי הבחירות הקודמים לחיזוקו של נתניהו ולהגדלת כוחו בכנסת. אזרחי ישראל מחפשים תשובות למצוקתם האישית: הפחד לחלות והפחד להתמוטט כלכלית. שינוי המינון יסייע בבחירות: קצת פחות "רק לא ביבי" וקצת יותר "10 הנקודות ליציאה מהמשבר הכלכלי".

בימים האחרונים יש עליהום של אישים באופוזיציה, המתיימרים להביא להחלפת נתניהו, על התוכנית הכלכלית שהציגו נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ. ההתנפלות על התוכנית שעיקריה "דאגה לקופה הציבורית" עשתה לי סוג של דז'ה וו לאירועים פוליטיים שאירעו לפני עידן ועידנים במדינת ישראל. הימים הם טרום הבחירות לכנסת העשירית ב־1981. ישראל במשבר כלכלי קשה, ויש אינפלציה דוהרת של 133%. מדפיסי המחירים במרכולים לא עומדים בקצב עליית המחירים. שורה של פרשיות שחיתות נחשפת בקרב סיעות הקואליציה: שמואל רכטמן, ראש העיר לשעבר מטעם הליכוד, מורשע, אהרון אבוחצירא, מראשי המפד"ל השותפה לליכוד, עומד לדין, ד"ש, שעליה נשענת קואליציית בגין, מתפרקת.

שר האוצר מתפטר ופורש מהליכוד. יגאל הורביץ מוחלף על ידי יורם ארידור, שמבצע מהפך בגישה הכלכלית: מכלכלת "אין לי" של הורביץ עוברים ל"כלכלה נכונה" של ארידור. הממשלה מורידה מסים על מוצרי צריכה. מכשיר טלוויזיה הופך למצרך שווה לכל נפש, וכך גם מכוניות. לא עוד מכוניות, טלוויזיות ומכונות כביסה לאליטה בלבד, אלא לכל נפש. מהלכים אלו מתבצעים סמוך לבחירות. המערך, המתבשם כרגיל מהסקרים תוקף בשצף־קצף את מדיניותה החדשה של הממשלה, שנועדה לפי הליכוד "להיטיב עם העם". התקשורת מותחת ביקורת כגון "כלכלת בחירות" ו"פופוליזם"; דוברי המערך קובלים על ריקון יתרות המט"ח של ישראל ומתריעים מפני קריסה כלכלית של המדינה. הציבור כמובן מרוצה מעליית רמת חייו כתוצאה מהמכשור האלקטרוני החדיש שנכנס לכל בית וכועס על המערך שמנסה למנוע זאת ממנו.

בסמוך לבחירות מורה ראש הממשלה בגין להפציץ כור גרעיני בעיראק (באותם ימים נתפסה עיראק כאיראן של היום). ההפצצה מסתיימת בהצלחה ומי שמתנגד ומותח ביקורת בעיצומה של מערכת בחירות הוא המערך. התוצאה של שני המהלכים שבהם האופוזיציה התייצבה נגד פעולות ממשלה, שהאזרחים ראו בהן הצלחה, הביאה לתוצאות בחירות שונות לחלוטין מהאווירה הציבורית ומהסקרים: הליכוד זכה ב־48 מנדטים, ואילו המערך בראשות פרס ל־47, בעוד הסקרים הראו פער של כמעט 20 מנדטים לטובת המערך. בגין כמובן הקים שוב ממשלה.

כאמור, התוכנית לחלק כסף לאזרחים במערכת הבחירות הנוכחית הזכירה לי את העבר. שוב התקשורת נגד "כלכלת בחירות" והחלטות "פופוליסטיות", ודוברי האופוזיציה מבכים את מצב הקופה הציבורית. אלא שאזרחי ישראל מתעניינים בימים אלו יותר במצב הקופה הפרטית מאשר הקופה הציבורית. היתרות של האוצר חשובות בימי קורונה כלכלית פחות מהעו"ש הפרטי בבנק.

מבחינת קמפיין בחירות, נדרשת ביקורת מסוג אחר. אנחנו בעד, אבל למה כל כך מעט? למה רק 500 שקלים לילד? למה זה מספיק? הבכירים בממשלה מסודרים. הם לא בחל"ת, העסק שלהם לא נסגר, האובר בבנק לא מטריד אותם, עבורם הסכומים שנקבעו הם פירורים. אלא שלנו, האזרחים, זה לא מספיק כדי לסיים את היום, בטח לא את השבוע או החודש. זו התגובה המתבקשת בימי קמפיין בחירות. ייתכן שהתקשורת הכלכלית תהיה נגד. ככל שהתנגדותה תהיה קולנית יותר, כך התגובה תזכה ליותר אמינות.