למרות המראות הקשים מההפגנות והלוויות: עלינו להכיל את החברה החרדית

אפתח ואומר שאינני מעוניין להצטרף למקהלת החילונית, בניצוחם של כמה פוליטיקאים אינטרסנטים, המאוכלסת בידי ימנים ושמאלנים כאחד, בשירי המשטמה לחברה החרדית. זאת, על אף שאני מבקר גדול במיוחד של הציבור החרדי, החל מאורח חייהם הסגפני עד חרפת רעב, וכלה בלפיתתם הקואליציונית הבלתי נגמרת.

החרדים, אולי יותר מכל חלק אחר בציבור הישראלי, הוכו כהוגן בידי המגיפה. נכון, את הכסף סופרים במדרגות, כפי שפוליטיקאים נוהגים לומר, אבל את המתים הם כבר סופרים עכשיו, כשהם ספונים בדירתם הצפופה. וכפי שכל הורה מתחיל יודע, לא משכנעים ילד להפסיק לעשות מעשה שגוי באמצעות דברי בלע ומכות. במרבית הפעמים האקט האלים יעורר התנגדות עזה והתלכדות פנימית.

לראות עיניי, עלינו להכיל את החברה החרדית, במיוחד בימים רעים אלו. גם לי קשים לעיכול מראות הטיש המקוממות וההתגודדות הנפשעת בלוויות. אך אין אנו יכולים להפסיקם באמצעות שנאה. אדרבה, כמו אותו ילד שמתכנס בעצמו, קל עוד יותר לחברה החרדית להתבודד ולהתרחק בעקבות דברי הביקורת. האם המשטרה יכולה באמת להתמודד עם עשרות אלפי חרדים זועמים? היא אולי תמגר את הבעיה בצורה נקודתית, אך את האדמה החרוכה שתיווצר כאן כולנו לבסוף נצטרך לעבד. 

דבריי מופנים אל כל חלקי הציבור החילוני, אך קל וחומר אל עבר אנשי השמאל הזועפים במיוחד. הסממן שמזוהה ביותר עם המחנה השמאלי בארץ הוא רעיון השלום, שמכיל בתוכו את האמונה כי חרף האלימות והשנאה ששוררת כעת בין קבוצות מסוימות בחברה, תמיד המצב יכול להיות טוב יותר. אם כל פרט יוריד את שכבת הזעם האצור והבורות, נוכל להגיע לכדי דיאלוג כנה שירבה טוב בעולם. עם הפלסטינים הרעיון הזה אומץ וחובק, אך מדוע לא עם החרדים?

על כן, קשה היה לי לראות את הקמפיין הפוגעני של מרצ, מפלגה שדוגלת בערך השלום. הרי לעולם לא הייתה מרימה שלטים מלאי איבה שכאלה על יאסר ערפאת לדוגמה, שלמרות תפקידו ההיסטורי החשוב בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בל נשכח שהיה רב-מרצחים בעל ידיים מגואלות בדם.

הרמטכ"ל אביב כוכבי דיבר בשבוע שעבר בגנות הסכם הגרעין האיראני, שחזר שוב לאופנה. לשיטתי, יש הסכם אחד שעלינו להגיע אליו קודם לכן והוא חשוב לא פחות מן האיום האיראני. לא רק לפי דעתי, אלא גם לדעת המכון למחקרי ביטחון לאומי שהתריע מפניו. 

כדי לחזק את החוסן האזרחי הרעוע שלנו, על החברה בישראל לחתום על חוזה אזרחי חדש בין כל חלקיה, ובראשו יעמוד יחסם של החילונים-חרדים, שהגיע לכדי חוסר אמון מוחלט. על כל שבט לשים את האספירציות שלו בצד ולוותר על חלקן.

החילונים צריכים להבין כי חיזיון שבו החרדים משתלבים בצורה מלאה במארג החיים המודרניים, לומדים לימודי ליב"ה, מתירים לעבוד בשבת ומקבלים בזרועות פתוחות את קהילת הלהט"ב, הוא לא ישים בצורה מלאה. חברת הלומדים המהוללת לא תהפוך בן לילה לחברת עובדים ולוחמים. מן הצד השני של המתרס, החרדים צריכים לקבל באופן מוחלט את חוקי המדינה, וכי את העובדה שהאדם החילוני העמל אינו יכול עוד לסחוב על גבו את אחיו החרדי. הוא מט לנפול. 

יש לנו כל-כך הרבה בעיות לפתור שאותן שהדחקנו ברבות השנים, וכיום הפכו מהותיות לקיומנו. בין אם מדובר במתווה גיוס מחודש, כניסת הגברים החרדים לשוק העבודה, הבוז הרחב שלהם לכל מה שהוא לא תורני או אמוני ועוד. עלינו להתחיל לפחות להתייחס אליהן, וזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.