שואת יהודי אירופה לא הייתה השואה הראשונה שהתרחשה, אלא הגדולה שבהן. בימים אלו אנחנו מציינים את יום השחרור וההצלה של יהודי שושן ומדינות המלך אחשוורוש, שם עלה לגדולה היטלר של אותם ימים שהתייצב בארמון שבעיר שושן, וקרא לג'נוסייד, לרצח עם, וכלשונו במגילת אסתר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ואם על המלך טוב, ייכתב לאבדם".

סגנון התעמולה של המן היה בדיוק כמו של העיתון האנטישמי "דר שטירמר" במלחמת עולם השניה, וכפי שבספרי המדרש מוסבר, היהודים בפרס הואשמו בניצול אוצר המדינה, ופגיעה בכלכלה. היהודי העולמי שמפוזר בין העמים מנסה להשתלט כלכלית על העולם. עם שאינו פרודוקטיבי ולא יוצא לשוק העבודה כמו כולם: "פעם בשבוע שבת, פעם בשלושים יום ראש חודש, ויש את חגי תשרי ואת חג הפסח ועוד". 

עוד הוסיף המן הצורר להשחיר את דמותם של היהודים וטען: הם בוגדניים, אינם נאמנים למדינה. הם חיים בתוכנו, אזרחים של מדינותינו, אבל בתוך תוכם בזים לכולם. לו לפחות היו שומרים גם את החגים הלאומיים של המדינה לצד חגיהם הדתיים, כמו שכתוב במגילה "ואת דתי המלך אינם עושים", שלא חגגו את קלנדס ולא סטרנליא" (חגים פרסיים קדומים). לו לפחות הם היו אזרחים מן השורה היינו עוד יכולים לחיות אתם. כך שיכנע המן את המלך, והבהיר: אם המלך רק לא יפריע ויאפשר לי לשנות את החוק, או במילים אחרות: אם המלך יסכים לחוקק את חוקי נירנברג ולחתום אותם בטבעת המלך, יהיה זה שלב ראשון של הפתרון הסופי: 'להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ושללם לבוז'. 

לימים נסגר המעגל: יוליוס שטרייכר עורך ובעליו של עיתון "דר שטירמר" היה בין הנאצים הנידונים למוות במשפטי נירנברג כמו 'עשרת בני המן' בסיפור המגילה. לפי המגזין "ניוזוויק", בעת הוצאתו להורג, בהושענא רבא תש"ז (16 באוקטובר 1946), קרא שטרייכר: "חג פורים שמח 1946".

עבור העם היהודי, פורים הוא יום השחרור וההצלה משואת יהודי שושן. העם היהודי מציין את נס הצלתו לא רק במשתה ושמחה, אלא בהתייצבות מול פני הרוע והרשע כדי להפוך את העולם לטוב יותר. יהודי לא דואג שיהיה לו עצמו טוב, אלא כדי שלזולתו יהיה טוב, ומנהגי מתנות לאביונים, משלוח מנות איש לרעהו מסמלים את רצונו לשנות את העולם.

גם הפילנתרופ ד"ר גבריאל גרמן זכרייב, בדרכו הייחודית לתיקון עולם, ייסד את 'יום השחרור וההצלה' מהנאצים, יום שהוכר רשמית ע"י הכנסת, ומצוין מידי שנה בעשרות קהילות יהודיות ובפרלמנטים ברחבי העולם. ביום זיכרון זה, יהודי העולם אינם מתבוססים באפר הקהילות ובזכרו של החידלון, אלא מפיצים את אור היהדות ומעלים על נס גם את גיבורי אומות העולם, שהשתתפו בהדברת המפלצת הנאצית ובהצלת היהודים. כי כשמדובר בהפצת אור, ישנו עם אחד מלוכד עם כל העמים, שפועלים בצוותא כדי לפזר את החושך ולהאיר את העולם.

"הזיכרון הבונה" מעביר קווי דמיון רבים בין יום הפורים – יום השחרור וההצלה של יהודי פרס, ל'יום השחרור וההצלה' שייסד ד"ר גרמן זכרייב. את ימי הפורים חגגנו בתחפושות ומסיכות, ואנו תקווה כי עד לציון יום השחרור וההצלה הקרוב, נוכל לחגוג גם את ההצלה והשחרור של העולם כולו מהנגיף הנורא, מתוך שגרת חיים בריאה וללא מסכות כירורגיות.

עד אז, נמשיך לעמוד לימינו של עולם מתמודד, בתפילה לבורא עולם שיימנע מגיפה, ובהושטת יד לאלו שמקור מחייתם נשבר כשהעולם עצר מלכת. 

אנו, רבני אירופה, נמשיך ברוח זו. נטה כתף ונושיט יד לסבלם של אלמנות ויתומי הנגיף, נרבה במתנות לאביוני הקורונה, נוכיח לעולם כולו כי ישנו עם אחד, מלוכד ומאוחד בדאגתו לזולת ומאוחד בחסדיו. כך נהפוך את העולם לטוב ויפה יותר, כמו בימי הפורים, כמו ביום השחרור וההצלה. ביחד נתקן את העולם ונשפר אותו, נהיה אור לגויים. כאז גם היום, "הימים האלה נזכרים ונעשים".

הכותב הוא ראש ישיבת ׳תורת חיים׳ במוסקבה והמנהל הרבני של ׳ועידת רבני אירופה׳