נתחיל בעובדה שלא ניתנת לערעור: איראן נמצאת קרוב מאי פעם ליכולת גרעינית צבאית. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה פרישת ממשל טראמפ מהסכם הגרעין והטלת סנקציות נוספות בשל טענה של הפרות איראניות, שהופרכה על ידי הסוכנות הבינלאומית המופקדת על פיקוח פעילותה.

המהלכים האמריקאיים הניבו תגובה איראנית הפוכה: במקום לכופפה לקראת ציות, איראן מוכת הסנקציות בחרה להתקדם בתוכנית העשרת האורניום ובפיתוח ושכלול יכולותיה, עד לרמה הנוכחית.

עובדה נוספת שעליה אין לערער היא שהתקדמותה בפיתוח יכולת ייצור ושיגור נשק גרעיני מהווה איום על מדינת ישראל, על האזור ועל רבים מחוצה לו. לדעתי, עלינו לנקוט בכל דרך על מנת שלא יהיה נשק גרעיני בידי איראן.

כעת אנו נמצאים בשלב שבו עלינו לאמץ בהקדם מענה המשקף את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. תהליך קבלת ההחלטות בנושא זה מחייב הטמעת התובנה שהובלת המהלך על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה משרתת את האינטרס הישראלי, ושיתוף פעולה הדוק עמה מהווה מרכיב חיוני בביטחון ישראל בכלל, ובהקשר זה בפרט.

ממשל ביידן כבר אינו בשלב הרמזים: בכוונתו לפעול לחידוש ההסכם עם איראן כך שיבלום את ההתקדמות ויחזיר לאחור את צעדי הפרת ההסכם, ועל גבי תשתית זאת לפעול לגיבוש הסכם המשכי או חדש, אשר יחזק את הבלמים על תוכנית הגרעין האיראנית ויאריך משמעותית את מועד תפוגתם.

עתה, כל מי שביטחון ישראל בראש מעייניו, ראוי שיתמקד בשיפור ההסכם המקורי ובמאמץ לוודא שגם בשלב הבא יבואו האינטרסים, הידע והתובנות הישראליות לכלל ביטוי בעת גיבוש האסטרטגיה והמהלכים הטקטיים של הממשל האמריקאי.

לאור הבנה זו, זה כמה חודשים פועל צוות חשיבה של תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" לגיבוש המלצות למדיניות הישראלית הנדרשת ולעמדות שראוי שיוצגו בפני הממשל האמריקאי בנושא זה. הצוות כולל בכירי עבר בצה"ל, במוסד, בשב"כ, במל"ל ובוועדה לאנרגיה אטומית. כולם בעלי מומחיות וניסיון רב שנים בסוגיה על כל היבטיה.

הצוות המליץ בפני ממשלת ישראל לאמץ גישה שלפיה יש למצות תחילה את המסלול הדיפלומטי וקרא לה לתמוך ביוזמה הדיפלומטית האמריקאית הדו־שלבית, שראשיתה בהחזרת איראן לציות מלא ושקוף לתנאי הסכם הגרעין המקורי (JCPOA), למחויבויותיה האחרות במסגרת החלטות מועצת הביטחון, ולחובות שהוטלו עליה בהסכמי הפיקוח מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).

הצוות גם קרא לממשלה לוודא את שותפותה גם בשלב השני של האסטרטגיה האמריקאית, החיוני לסגירת פרצות שהתגלו בהסכם הראשון, להארכת תוקפו ולטיפול מקביל בשני מכלולי איום נוספים: פיתוח טילים המאפשרים שיגור מתקן גרעיני והתנהלותה ההרפתקנית של איראן באזור ולאורך גבולות ישראל.

בנוסף, הומלץ לממשלת ישראל לדרוש מהממשל בוושינגטון להבהיר כבר עתה כי ממשל ביידן מחויב לא פחות מקודמיו למנוע התחמשות איראן בנשק גרעיני, גם אם ייכשל המאמץ הדיפלומטי.

האיום האיראני חמור ורציני מכדי שתומכים בגישה זאת ומתנגדיה יפטרו עצמם מהעמקה בסוגיה והתמודדות עם שיקולים ענייניים על ידי הטחת האשמות הדדיות של "מחרחרי מלחמה" מכאן ו"תמימים המאמינים לאיראנים" מכאן.

למעלה מ־300 חבריי בתנועת המפקדים מכבדים את שיקולי החושבים אחרת. אך בתום עשרות שנות שירות בכל מסגרות המודיעין, ההערכה והמבצעים של מערכות הביטחון הישראליות, האיום האיראני מוכר לנו היטב, וכך גם יכולותיה של איראן בעבר ובהווה.

המאמץ החיוני לבלימת תהליך פיתוח היכולות הגרעיניות הצבאיות של איראן מחייב שיקול דעת וראייה רחבה, שבמסגרתה ההכרה שאין מתווה נכון יותר להבטחת מכלול האינטרסים הלאומיים מאשר מיצוי תחילה של המתווה הדיפלומטי בהובלת ארצות הברית.

עתה, כשברור שממשל ביידן אכן אימץ גישה זאת, ראוי שהצמרת המדינית־ביטחונית תבחן את המלצותינו ותוביל בהקדם לשיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית בנושא. את המחלוקות הטקטיות הבלתי נמנעות יש לברר בחדרי חדרים ולא בראש חוצות, כראוי לשתי בעלות ברית ולמנהיגות בוגרת ואחראית.

הכותב הוא יו"ר תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל