משבר הקורונה חידד את אתגרי המדינות השונות ויצר הזדמנות עבור הנהגות לתעדף את כל הדורש שינוי. כך גם במדינת ישראל. דוגמה אחת לכך התקבלה לאחרונה עם ההחלטה על סגירת השמיים. האנדרלמוסיה שנוצרה בעקבותיה שיקפה את חוסר ההכרה בעולים במדינה שמתיימרת לעודד עלייה. מרגע קבלת ההחלטה התקבלו בלשכתי מאות פניות זועקות, בעיקר מעולים חדשים וותיקים או מ"משפחות מפוצלות". רבים מהפונים הגישו כנדרש בקשות לאישורי כניסה או יציאה לוועדת חריגים, אך סורבו לאחר המתנה מורטת עצבים, למרות מצבם "ההומניטרי".
כידוע מדינת ישראל היא מדינת עולים. לעולים הללו לא מגיעות זכויות יתרות על שאר אזרחי ישראל, אבל יש להכיר במצבם ולהשוות את זכויותיהם של מי שהפכו ל"משפחות מפוצלות" מעצם עלייתם, ושמן הסתם נדרשים לנסוע לחו"ל או להגיע ארצה יותר מסיבות אישיות או משפחתיות - על מנת לסעוד או לקבור הורה, לטפל בילד חולה ועוד. סיפורים אלה משקפים רק חלק קטן מאלפי המקרים שאנו נחשפים אליהם בלשכתי ודרך התקשורת, על אזרחים ומועמדים לעלייה שנופלים בין הכיסאות ביישום הנחיות שלא רואות או לוקחות אותם בחשבון. בעוד אנו מצליחים לסייע לחלק באופן נקודתי, מבחינה מהותית ותדמיתית הנזק גדול והפגיעה קשה. אחריות המדינה איננה לטפל במקרים אחד־אחד, אלא לייצר מנגנון כולל, ברור ונגיש, המשקף את ההבנה של משמעות ההחלטה לעלות ארצה.
דווקא משבר הקורונה המחיש לכל אזרחי ישראל כיצד מרגישות "משפחות מפוצלות": עד כמה קשה וכואב לא לראות את היקרים לנו מכל, ולו בזמן הסגרים. לא ייתכן שעולים יופנו לוועדת חריגים עבור מקרים הומניטריים. חיוני היה לייצר כלל נפרד לעולים, אשר רק מי שאינו עומד בתנאיו מופנה לוועדת חריגים.
מתחילת משבר הקורונה שוב ושוב אני זועקת על ההכרח לייחד פתרונות לעולים ולמועמדים לעלייה, גם במסגרת הדיונים בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. בעקבות בקשותיי, הורחבו התקנות כדי לאשר ביקורים לחיילים בודדים, לבנות שירות ולעולים שילדו בארץ. עם זאת, ההבטחה שניתנה לוועדה לייצר סעיף נפרד שיאפשר פתרונות ראויים, בזכות ולא בחסד, לא קוימה. את התוצאות ניתן לראות גם בהקשר של סגירת נתב"ג.
אין בכוונתי לזלזל בשיקולי בריאות הציבור שעליהם מבוססות ההחלטות הנוגעות למשבר הקורונה. אך חובה שקול ציבור העולים ייוצג ויישמע, בין היתר על ידי יצירת מנגנון דיפרנציאלי המונע פגיעה באוכלוסייה כה משמעותית ואסטרטגית עבור מדינת ישראל; ציבור עצום ויקר החיוני גם להמשך מימוש חזונה, ייעודה וערכיה של המדינה.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם כחול־לבן