במקום שאינו ישראל, היום שאחרי הבחירות הוא סוג של חג קטן. מדינה מתעוררת לבוקר רוחש סקרנות ותקווה, שינוי מרענן, ציפייה מרנינה למשהו חדש שיתחיל או משהו ישן שיפוג. במקום שאינו ישראל, בחירות הן אירוע דרמטי לא רק בגלל החופשה, הקמפיין והקלפי, אלא בשל הרפרוף הנדיר בחזהו של אזרח קטן מרחוב שקוף בשכונה לא קיימת, שפתאום הופך מחוזר ונחשק. מנהיגים שמעולם לא ספרו אותו מכירים אותו באופן אישי. שולחים לו חיבוק במסרון. מחלקים תופינים בקניון. מבטיחים לו דירה ועתיד ורגע קצר של תהילה.
בישראל של סבב בחירות רביעי אנשים קמים בבוקר שאחרי בדיוק כמו בבוקר של אתמול ושלשום ולפני שבוע. הם עובדים, קונים, מנקים, מקטרים, מאבדים עניין. בפעם הרביעית האדישות מאכלת, והייאוש הרבה יותר נוח. שלושה סגרי קורונה, ארבעה סבבי בחירות, ובין לבין לא הספקנו אפילו לחדש יותר מדי, שלא לדבר על להשתפר, להתקדם, להציל. הכל קרה מעט מדי, מאוחר מדי, מזויף מדי.
ביום שאחרי הבחירות כל תוצאה לא תהיה בינגו. שום הפתעה לא תשנה את המפה או תצליח ללכוד את תשומת הלב. כי אפילו אחרי בחירות רביעיות כל האופציות עגומות. הראשונה היא נתניהו. גם אם יצליח הפעם להרכיב ממשלה, הוא ימשיך כנראה עם הקואליציה המוכרת. החרדים יהיו על הרכבת, מחלימים וירוקים, שמחים ומפונקים. אולי גם סמוטריץ’ ובן־גביר יעלו בתחנה האחרונה עם בנט ושקד, ומה שהיה הוא מה שיהיה, רק על סטרואידים: ימני יותר, קיצוני יותר, הומופובי יותר, סקטוריאלי יותר. ארבע מערכות בחירות יוליכו את הכסף של כולנו למקום שכולו טוב, ביחד עם כל ההבטחות שהחריבו את הכלכלה. נישאר עם אותו האיש. אותו הקו. אותה המדיניות. רק שאולי הפעם אפילו בלי בלמים טורדניים מצד כחול לבן.
האופציה השנייה היא שנתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה, והגוש הנגדי יבשל אלטרנטיבה. במקרה כזה יהיה לנו שלטון כלאיים תלת־ראשי. הזמזום הטורדני יכפיל וישלש וירבע את עצמו כמו שקורה בכל פעם שהשלם עולה על סך חלקיו. ההובלה תתנהל על ידי שלושה גורמים מרכזיים עם שלוש תפיסות שונות: מצד אחד סער ובנט, פרו־דתיים, פרו־ימנים, מצד שני לפיד, פרו־חילוני, פרו־ליברלי, מצד שלישי מיכאלי וליברמן. פלנטות מקבילות. גם ממשלה כזו תתקשה לתפקד כשכל צד מושך את השמיכה הקצרה עד שהיא נקרעת. יש לשער שעוד נתגעגע להצקות הקטנות של בני גנץ.
מה שמביא אותנו ליום שאחרי הבחירות בלי בשורה או סיבה או תקווה ממשית שכאן עובר הגבול ופה זה סוף־סוף יסתיים. ייתכן שעוד נמשיך לדשדש בסקרים ולנופף בסיסמאות ולספוג את השנאה והשיסוי והפילוג והגזענות. אולי נגיע לנקודת רתיחה ונצא לבחירות נוספות. מצד שני, בחירות חמישיות הן עוד יום של ים או פיקניק. אולי בקניון יחלקו הפעם משהו שימושי יותר, נניח סל קניות עם הלוגו “נמאס”.