בזמן כתיבת שורות אלה עדיין אין הכרעה סופית באשר לסיבוב הבחירות הרביעי. מאזן הכוחות עלול לזוז ימינה או שמאלה על פי ספירת הקולות שתימשך, אבל כבר עכשיו אפשר להסיק כמה מסקנות ברורות, ומסתמן כי גוש נתניהו הוא זה שיקים את הממשלה הבאה.

ההישג האישי של בנימין נתניהו מרשים. בתחום הפוליטי הוא חדור מטרה, אולי יותר מכל פוליטיקאי אחר שהיה לנו בישראל עד היום. אנרגיות לא נדלות. הוא המנהיג הבלתי מעורער של הליכוד, ותנועת הליכוד כולה יושבת על כתפיו. מבצע החיסונים של ישראל תרם רבות. הוא יוכל למנות מקרב חברי הליכוד שרים כרצונו, גם אם אין להם התאמה לתפקיד. לא יקוימו כנראה שום שיחות על ממשלת אחדות לאומית. אין כיום שותף פוטנציאלי מתוך גוש מתנגדי נתניהו שיוכל לדבר עם נתניהו על הצטרפות לקואליציה בראשותו. לא יהיו עריקים וכאלה שמועלים באמון הציבור; אומרים שהם נגד נתניהו ולאחר מכן מצטרפים אל נתניהו. ניסיון הקואליציה עקב הבחירות השלישיות הספיק.

חקיקת ראש הממשלה החליפי תוסר כנראה זמן קצר לאחר הקמת הקואליציה החדשה. נתניהו צדק כאשר אמר שהתחרות על ראשות הממשלה היא בינו לבין יאיר לפיד. בגוש המרכז־שמאל ומתנגדי נתניהו, לפיד הוא המועמד הלגיטימי היחיד להתמודדות על ראשות הממשלה.

להערכתי, נתניהו יקים את הממשלה הבאה בשותפות עם נפתלי בנט. בנט, על אף ביקורתו החריפה על התנהלות נתניהו, יצטרף לקואליציה בראשות נתניהו. הוא בטח יקבל לפחות שלושה תיקים מרכזיים. בנט יכול להיות שר האוצר או שר הביטחון, על פי בחירתו. אם הוא יהיה נאמן לקמפיין הבחירות, הוא יעדיף את תפקיד שר האוצר. בנט הוא פוליטיקאי מוכשר ויוצא דופן ביכולותיו. אם הוא יכהן בתפקיד שר האוצר, כלכלת ישראל תשתנה. הוא גם יכול להוביל שינויים מעמיקים בהתארגנות צה"ל אם יכהן כשר הביטחון. בחלוף מנהיגותו של נתניהו בליכוד, בנט עשוי להתמזג עם תנועת הליכוד כמי שטוען לכתר.

איילת שקד תחזור להערכתי להיות שרת המשפטים. היא בגרה. היא לא תיתן ידה לערעור מערכת המשפט, אבל תמשיך לפעול להעברת פסקת ההתגברות תוך איזונים.

הפתעת הבחירות היא דווקא בני גנץ, לא ירון זליכה. זה אומר הרבה מאוד על הגישה הערכית של חלק מהציבור בישראל. גנץ הוא פוליטיקאי חדש שבשלב הראשון כשל. הישגיו נמדדים רק על פני תקופה של שנה אחת ופסו מן העולם. אבל חלק מהציבור בישראל רואה בו אדם ישר ששגה ולא פוליטיקאי שהוליך שולל. על כן, הוא זכה במספר קולות גבוה מהמצופה, וכל אלה שיעצו לו להסתלק מההתמודדות, נכון שלא יראו את פניהם כחודש ימים. הישגיו של גנץ גם מקבעים אותו כראש ממשלה חליפי בתקופת ממשלת המעבר עד שתוקם ממשלה חדשה. זה היה אחד מההישגים שאליהם הוא חתר.

ח"כ מרב מיכאלי זינקה אל עמדת מנהיגות בתוך כמה חודשים. זו הייתה תוצאה של תבונה וקו עקבי ששודר באומץ לב. התמודדות, פריימריז וזכייה. היא לא התפתתה ללכת יחד עם שותפים, מהלך שבדרך כלל נעשה מתוך פחדנות וחוסר ביטחון.

נושא השותפות בין מפלגות המתאחדות לרשימה אחת קודם הבחירות ומתפרקות לאחר הבחירות - ירד מסדר היום. הוכח שדווקא ההפך הוא הנכון. מפלגות קטנות הנאמנות לדרכן ושאינן מטשטשות את זהותן האידיאולוגית - זוכות בתמיכת ציבור הבוחרים המזוהה עם תפיסת עולמן. כל המפלגות הקטנות שהיה ספק אם אכן יצליחו לעבור את אחוז החסימה - עשו זאת ובהצלחה, דווקא כאשר התמודדו לבדן.

גם גדעון סער וגם בנט, אם הם רוצים להוות אלטרנטיבה למנהיגות הימין, יצטרכו לעבוד קשה. לבנט יהיה קל יותר, שכן הוא יהיה שותף בכיר בקואליציה. לסער יהיה קשה יותר. הוא יצטרך בתוך האופוזיציה להוביל מהלכים המצדיקים בעיני הציבור את שאיפתו להיות מנהיג הימין. זה מאוד לא פשוט.

תופעה נוספת הראויה לתשומת לב מיוחדת היא התחזקות המפלגות המבוססות על היהדות נטו, כמו המפלגות החרדיות והציונות הדתית. יחד יש להן מעל ל־20 מנדטים.

ומול כל זאת, מי שנכשל בגדול זו כנסת ישראל כולה. על כנסת ישראל מוטלת החובה לייצר שיטת בחירות שתאפשר הכרעה המולידה ממשלה יציבה, ולא קואליציה שכוחה נמדד בחבר כנסת אחד או שניים מעבר למחצית. מדינות אחרות ידעו לבנות שיטות בחירה המנטרלות את הפילוג השבטי, האידיאולוגי או האתני. אנחנו, עד כה, נכשלנו בזאת.