מאז פרוץ מגיפת הקורונה נקטה ממשלת ישראל מספר צעדים כדי להקל את מצוקת האזרחים, בעיקר בענפי התיירות, ההסעדה, הנופש והפנאי, שנפגעו יותר מכל כתוצאה ממדיניות הסגרים. הממשלה החליטה לשלם מקופת הביטוח הלאומי דמי אבטלה למי שיצאו לחופשה ללא תשלום למשך פרק זמן ארוך מהרגיל. היה בהחלטה זו משום מתן עזרה ראשונה למאות אלפים, או במונחים של מאבק בקורונה: חיבורם למכונת ההנשמה של הביטוח הלאומי.

ברפואה ידוע שחיבור לזמן ממושך מדי למכונת הנשמה עלול ליצור התמכרות, שלאחריה החיים בלי בלוני החמצן הם כמעט בלתי אפשריים למטופל. הוא הופך למי שזקוק יותר מהכל לתהליך גמילה , שכמו כל תהליך גמילה מהתמכרות - הוא תהליך כואב עם אינספור תופעות לוואי.
כך גם לגבי ההתמכרות לקבלת דמי אבטלה מהביטוח הלאומי. רבים מאוד התרגלו לקבל כ־75% משכרם בלי לקום מהמיטה בבית, כאשר ניתן להשלים הכנסה, למי שנזקק לכך, בעבודה בשחור, כלומר בלי קבלת תלוש ובתשלום במזומן ללא תנאים סוציאליים. דמי אבטלה לאנשי החל"ת הפכו במשך הזמן לדמי בטלה או ליתר דיוק כסף לעידוד בטלה. לא מעט מהמעסיקים התאהבו גם הם במהלך זה, שחסך להם הוצאות בימים של ירידה בביקושים, תוך מחשבה שהתגלתה כמוטעית שלפיה כשהמצב ישוב לשגרה, יוכלו להחזיר במחי יד את עובדיהם המיומנים.

עם יציאת המשק ממדיניות הסגרים התברר למעסיקים כי הניסיון להחזיר את העובדים או לגייס חדשים הוא על סף הבלתי אפשרי. חשבונו של החל"תניק ברור, הוא שואל את עצמו: "למה שאחזור לעבודה במשרה מלאה עבור כמה אלפי שקלים בודדים בחודש? אמשיך לשבת בבית, לחלטר מעט, ובצירוף דמי האבטלה של הביטוח הלאומי – ארוויח יותר".

ההחלטה להאריך את התשלום עד לחודש יוני 2021 הייתה אולי נכונה לשעתה, לימים שבהם נראה היה שאנו צפויים להמשך הסגרים עוד ימים רבים. עתה, לאחר שרובה של אוכלוסיית ישראל התחסן והמשק נפתח לרווחה, על הממשלה לקבל מיידית החלטה על הפסקה לאלתר של תשלומי הביטוח הלאומי לנמצאים בחופשה ללא תשלום, לצד בניית מערכת תמריצים למעסיקים להחזרת עובדיהם. רצוי לעשות זאת בדרך של המודל האמריקאי הנקרא PPP - Paycheck Protection Program, שעליו למדתי בפגישה עם איש כלכלה מארצות הברית.

לדעתי, שימוש במודל האמריקאי בציבוריות הישראלית עדיף על המודל הגרמני. במודל האמריקאי התמריץ להחזרת עובדים גדול יותר. בתמצית, המודל האמריקאי מדבר על מתן הלוואה להחזרה מיידית של עובדים. באדפטציה לישראל ניתן לחשוב על המתכונת הבאה שתיתן תמריץ להחזרת עובדים, אם נניח שתקופת ההחזרה תהיה שנת 2021: כך למשל, מעסיק שיחזיר באפריל הקרוב את כל העובדים – ההלוואה שיקבל תהפוך למענק. אם יחזיר חלק, המענק יינתן לו רק על החלק היחסי. אם יחזיר את עובדיו במאי – יחזיר רק 5% מההלוואה. אם יחזיר את עובדיו ביולי, יחזיר 12% מההלוואה וכך הלאה. כלומר גודל ההחזר יעלה ככל שיתעכב בהחזרת העובדים. מי שיחזיר את כל העובדים עד דצמבר 2021 – יחזיר 80% מההלוואה.

אין ספק שהשילוב של תמריץ למעסיקים וסנקציה למובטלים יחזיר רבבות לעבודה, יאפשר למשק לחזור לצמיחה, ויקל מאוד על הקופה הציבורית הזקוקה לכל שקל בימים אלו. מדיניות זו, כמו כל תהליך גמילה, תכאב ותוביל לזעקות שבר, אבל בסופו של דבר היא לטובת המטופלים - אנחנו.