דווקא כשנראה שהחברה הישראלית מפולגת ומפוצלת יותר מאי פעם, אסון הזפת האקולוגי שפקד את חופי ישראל לאחרונה חשף את הישראלים כמקשה אחת. המגזר הציבורי, העסקי והחברה האזרחית - כולם נאספו תחת הדגל בעת המשבר וגילו את כוחה האדיר של האחריות התאגידית על המשאב החשוב ביותר: הטבע שלנו.
גם אחרוני הציניקנים לא יכלו להישאר אדישים למראות שהתגלו בחופים: בנוסף על הממונים על הטיהור מטעם הרשות הממשלתית, גם מנכ"לים בחליפות, גולשים, הורים וילדים - כולם עלו על חליפות מגן, עטו כפפות ומסיכות ובתנאים לא פשוטים ניקו את הזפת בידיהם קילומטר אחר קילומטר, מסוכת מציל אחת לשנייה, מראש הנקרה ועד זיקים.
בעוד שבשורת מקרים קודמים כמו שיקום הכרמל לאחר האסון ב־2010, זיהום הקרקע בשמורת עברונה ב־2014 או שיקום השדות בעוטף עזה לאחר טרור הבלונים, התיאום בין המגזר הציבורי והפרטי לחברה האזרחית היה מסורבל, כעת, אולי בהשפעת נגיף קורונה, כולם מצאו פתרונות יצירתיים. מה משותף לסנו, לטמפו, לוויסוצקי, לאסותא ולד"ר פישר? כולם עצרו לרגע פעילות שוטפת והזרימו משאיות של ציוד למישור החוף, כשכל אחד דייק את הצרכים בתחומו.
מלבד שקיות אשפה וציוד הכרחי ואקוטי, נתרם גם כוח אדם שהגיע פיזית כדי לנקות, ואף הגיעו הצעות לטכנולוגיות שונות לסיוע בחופים מחיל החימוש בצה"ל. הקרן לשמירת הטבע והמורשת, שעוסקת בפיתוח המשאבים הנדרשים לשמירה על הטבע, הנוף והמורשת בישראל, הצליחה להוות גורם מחבר באירוע הזה. ריכזנו בזמן אמת את הצרכים שעלו מהשטח - מזרועות הממשלה, דרך החברות הבכירות והעמותות, ועד הפעילים העצמאים - וזה עבד. ברור כעת לכל חברה בישראל כי מי שתדע לקלוט את המסרים ולהגיב מהר, תזכה ביתרון יחסי תדמיתי רווחי יותר מכל פעולה עסקית אחרת.
אם כך לא החזק שורד, אלא מי שמגיב במהירות. לכן טוב יעשו החברות העסקיות אם בתוכנית האסטרטגית החברתית שלהן ישאירו פתח לבלתי צפוי מראש, בדיוק כמו שמקובל בתחום העסקי. פוטנציאל רב טמון בתרבות ארגונית גמישה שבראשה אחריות תאגידית. מנכ"ל שהפגין דוגמה אישית בעת המשבר, הגדיל ראש ולא הסתפק בתרומה שבלונית, זכה בלבם של העובדים שנים קדימה במשק שכל הזמן משתנה.
שנים ארוכות אנחנו נחשפים לנעשה על ידי מקבילינו מעבר לים ומנסים ליישם כאן בישראל שיטות דומות של אחריות תאגידית ופיתוח משאבים לטבע ולמורשת ישראל. כעת, משחלחלה ההבנה כי הטבע והסביבה הם בראש סדר העדיפויות, ולעסקים אכפת מהם, ומשיש מסגרת ונוסחה ברורה, אנחנו יכולים להתקדם לעבר רמה בינלאומית.
החברות המובילות צריכות להראות כי מי שתישאר ברמת התרומה השנתית לארגון כזה או עמותה אחרת - תישאר גם ברמה העסקית הרחק מאחור. אני קורא לחברות שנכנסו תחת האלונקה כשהכתמים השחורים הופיעו: קבלו עליכן אחריות חברתית, חשבו אילו פרויקטים תוכלו לקחת על עצמכן ומה היתרונות היחסיים שלכן לעומת אחרות. בודדות הסוגיות שלא ניתנות לפתרון באמצעות שיתופי פעולה כאלו. לאחר שנים שהופקר, ראוי שהטבע יקבל את המקום הראוי לו.
הכותב הוא אלוף במיל' מתן וילנאי, נשיא הקרן לשמירת הטבע והמורשת בישראל.