בזמן שאנו עדים להתעוררות המחאה בעולם הפיזי נגד מודל היופי האכזרי שהוכתב לנו במשך שנים, דווקא במרחב הווירטואלי התעשייה ממשיכה לפרוח ולהכתיב מהו היפה, המפתה והנכון. מדובר בשתי מגמות מנוגדות המתנהלות במקביל.

המאבק באידיאל היופי משתלב במאבק הפמיניסטי. ניצניו הראשונים נראו בשנות ה־20 של המאה שעברה, והוא התעצם עם פריצת תנועת  Me Tooנגד הטרדות ותקיפות מיניות בשנת 2017, שהכתה גלים ולא יורדת מסדר היום הציבורי מאז. מעבר לתביעה לשוויון זכויות לנשים, חלחל בעשור האחרון מסר נוסף – החפצה של נשים והציפייה מהן להתאים לאידיאל יופי מסוים אינן מקובלות עוד.

המאבק מתמקד בלחץ שמופעל על נשים להתאים את עצמן לתפיסות גבריות המוכתבות במדיה בנוגע למודל גוף, וכך למדוד את הצלחתן. עשרות מחקרים הראו שלחצים אלו הובילו לדימוי גוף נמוך בקרב נערות, להפרעות אכילה (אנורקסיה נרווזה ובולימיה), לדיכאון, לחרדה,

להתערבויות רפואיות ולניתוחים פלסטיים. במענה לכך החל מאבק תקשורתי שעיקרו יצירת סדקים באידיאל היופי הנשי, שהושרש עמוק בתפיסות החברה.

כחלק מהמאבק הוצגו באמצעי התקשורת נשים שממדי גופן חורגים מהאידיאל. מאבק זה סלל את הדרך בפני נשים במידות גוף גדולות מאוד, כגון הזמרת נטע ברזילי, שמינפה את הקרקע הפורייה ל"קבלת השונה" או ל"קבלת כל מי שלא עומדת בסטנדרטים של 90/60/90" להצלחה בינלאומית.

פייסבוק, אינסטגרם (צילום: LIONEL BONAVENTURE/AFP via Getty Images)פייסבוק, אינסטגרם (צילום: LIONEL BONAVENTURE/AFP via Getty Images)

לרשת חוקים משלה

אך התופעה המעניינת היא שלא זו בלבד שנשים עדיין נשפטות ומוערכות ברשתות החברתיות על פי אידיאלים של היופי, אלא שהן מתחילות לאמץ ולהפנים את נקודת המבט הזו, ושופטות את עצמן לפי הקריטריונים הללו.

ברשתות אין פוליטיקלי קורקט, אין חשיבות לשוויון מגדרי ולמהפכה הפמיניסטית. הפלטפורמות השונות מאפשרות למשתמשים להעלות תמונות או סרטונים ולהעמיד אותם לשיפוט ולהערכה פומבית. הן מעודדות את המשתמשות להיות מעורבות ולהשתתף באופן אקטיבי בתהליך ההחפצה של אחרים ושל עצמן. משעה שאידיאל היופי הרצוי הופנם, מקבלים המשתמשים כלים לשנות את המראה שלהם כך שיתאים למקובל, בהם כלים לליטוש תמונה, מגוון פילטרים ורקעים אידיאליים.

הסטטיסטיקות מראות שאישה שוללת בממוצע בין 8 ל־14 צילומים עד שנבחרת התמונה המושלמת לשיתוף ברשת. אך הצילום הוא רק השלב הראשון בתהליך. רוב המשתמשות אינן מעוניינות להעלות לרשת תמונה אותנטית – אותנטיות לא מקבלת נקודות זכות ברשת. סקר שנערך על ידי מרכז רנפרו המתמחה בהפרעות אכילה (The Renfrew Center, 2014) בקרב 1,710 מתבגרים בארה"ב חשף שיותר מ־50% מהמשתמשים מפלטרים את התמונות לפני שיתופן ברשתות.

המעורבות הזו גורמת לאימוץ נקודת המבט החיצונית על העצמי. ההערכה העצמית מתמקדת במראה הוויזואלי בלבד ומתנתקת בהדרגה מכל ממד אחר של האדם.

אינסטגרם (צילום: אינג אימג')אינסטגרם (צילום: אינג אימג')

"פני אינסטגרם"

הטכנולוגיה לא רק מפיצה במהירות את הסטנדרטים המקובלים ליופי - היא גם עיצבה למעשה מחדש את אידיאל היופי שלנו ופועלת להפצת הבשורה. אחת מהירושות המוזרות של העשור החולף היא הפופולריות של "המראה הסייבורגי" שאומץ בקרב מובילות דעה פופולריות המכונות בשפת הרשת "משפיעניות": פנים צעירות ומעוגלות, עור חלק ומתוח, עצמות לחיים גבוהות ומודגשות, עיניים חתוליות, גבות משורטטות, אף קטן וסולד ושפתיים בשרניות בהגזמה המשורבבות החוצה, מה שנקרא "פני אינסטגרם", או לחלופין מראה קים קרדשיאן, בלה חדיד, קנדל ג׳נר וכל הגלריה של משפיעניות הרשת.

בעיניי, התיאור הקולע ביותר לתופעה הוצע על ידי ג'יה טולנטינו מ"הניו יורקר": "פניהן נראות כמו הכלאה בין פנים חתוליות לפני תינוק". על כך אוסיף הצעה משלי: המראה הוא תוצר של הכלאה בין מראה חייזרי לבובת מין. במאמרה, טולנטינו מצביעה על כך שאידיאל היופי בחסות אינסטגרם משלב מוטיבים השואבים השראה ממספר מקורות: הבסיס הוא נשים לבנות עם אף סולד, גון העור הוא יחסית שזוף בהשפעה דרום אמריקאית, השפתיים הבשרניות הן בהשפעה דרום אפריקאית, עיצוב הגבות והעיניים שואל מוטיבים אסייתיים, ומבנה הלחיים מושפע מהאינדיאנים (American Natives), בשילוב נגיעה מזרח תיכונית.

לא ברור מה קדם למה, האם הפילטרים נוצרו בדמותן של המשפיעניות, או שהמשפיעניות עיצבו את פניהן כדי להידמות לעצמי המפולטר שלהן. כך או כך, המראה הסייבורגי התפשט במהירות וכיום נעשו "פני אינסטגרם" לאידיאל היופי החדש.

כמו בסנאפצ'ט

מלבד אוזני השפנפנה, החד־קרן, הכלבלבים והאפקטים השונים, התפתחו פילטרים שמשנים ב־20% את התמונה המקורית. הפילטרים מאפשרים לשנות מעט את מראה הפנים הניבטות מהסלפי ובכך גורמים להן להיראות לכאורה אטרקטיביות יותר, בהתאם לקריטריונים של היופי המקובלים בתקופתנו. הם עושים זאת בצורה אינטליגנטית להפליא, מכיוון שהשינויים המינוריים בלתי מורגשים כמעט. הפילטרים מאפשרים לכסות על פגמים קטנים ולהציג את הגרסה המושלמת ביותר של המשתמש, שמתחיל להאמין שהוא נראה כך באמת.

הפילטרים לא נבחרו במקרה. מתברר שקיים אידיאל יופי המוטבע בגנים שלנו. היה זה דרווין ששם לב לכך שישנם מאפיינים מסוימים הקשורים לאטרקטיביות בין המינים. מחקרים מראים כי סממני היופי שנמצאו אטרקטיביים אצל נשים הם פנים סימטריות, עצמות לחיים גבוהות, עיניים גדולות, לסת צרה, שפתיים מלאות, אודם בלחיים ואף קטן. האבולוציה רוצה לעזור לנו לזהות התאמות גנטיות, וסממנים אלו של יופי מקושרים אצלנו למידת הפוריות של האישה, ולסיכוייה להביא ילדים בריאים לעולם.

מחקר שבחן את הקשר בין הימצאות רמות גבוהות של הורמון המין הנשי, אסטרוגן, ומידת האטרקטיביות של פנים נשיות, מצא כי הימצאות סממני יופי קשורה לרמות גבוהות של אסטרוגן המונע גדילה של עצמות הפנים, האף והסנטר, מעבה את השפתיים ותורם להקצאת שומן באזור הלחיים, וכידוע הורמון זה קשור לבריאות ולפריון בקרב נשים. האבולוציה, אפוא, הטמיעה בנו סט של העדפות גנטיות, והפילטרים "התלבשו" על העדפות אלו.

על פי מחקר חדש שנעשה ב"אקדמיה האמריקאית לניתוחי פנים" (American Academy of Facial Plastic  and Reconstructive Surgeons), עולה ש־55% מהפלסטיקאים העידו כי בשנה האחרונה ביצעו ניתוחים פלסטיים שמטרתם לעזור לנשים להידמות לדמותן בסנאפצ'ט. 56% מהנשים היו מתחת לגיל 30. "אם פעם נשים היו מביאות תמונות של סלב שהיו רוצות להידמות אליהן, היום הן מביאות תמונות של עצמן", אמר אחד המנתחים.

ד"ר טיג'יון אשו טבע את המונח "Snapchat dysmorphia", המדבר על הפרעה בדימוי הגוף כתוצאה משימוש בסנאפצ'ט. הוא מתאר מקרים שבהם העצמי המפולטר הופך להיות האופן שבו המשתמש רואה את עצמו, או מקרים שבהם המטופלת רוצה להיראות בדיוק כפי שנראתה בתמונת סלפי - אך מה שהם באמת זקוקים לו זהו טיפול פסיכולוגי שניתוחים והזרקות לעולם לא יוכלו לספק.

*קטעים מהטור יפורסמו בספר "עיצוב התודעה", שעתיד לצאת בקרוב בהוצאת פרדס

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה

[email protected]