כאנשי מד"א, ארגון ההצלה הלאומי של ישראל, אנו נערכים תמיד לכל תרחיש ומוכנים לכל מקרה חירום. עם זאת, כבני אדם, אנחנו תמיד שואפים לסיים כל אירוע אליו אנחנו נערכים – מבלי שנידרש כלל לפתוח את ערכת העזרה הראשונה.
ההילולה בהר מירון הפכה בתוך דקות ספורות מחגיגה שמחה ומרגשת לטרגדיה לאומית. הלב נקרע, הנפש מתקשה לעכל – אך הראש עסוק אך ורק בהגעה אל ההרוגים והפצועים והגשת סיוע וטיפול בכל תנאי. הטרגדיה האיומה הזו תיחרת לעד בלבנו כמדינה וכעם, ואנו – כאנשי מד"א, הראשונים בקו החירום - לא האמנו למראה עינינו. ברגע אחד מתפללים נלהבים ומאושרים וברגע האחר – פצועים והרוגים.
עשרות פרמדיקים, חובשים ואנשי מגן דוד אדום הגיעו תוך דקות ספורות לנקודת האסון וטיפלו בפצועים – ילדים, בני נוער, מבוגרים וקשישים - במסירות ובנחישות אין קץ. לצערנו, אנו רגילים ומוכנים לתרחישי אסונות ולאירועים עם נפגעים רבים. אולם, האסון בהר מירון היה שונה. הוא קרה מהר, גרר תוצאות הרסניות והתפשט לממדים חסרי מעצורים.
עשרות משפחות איבדו את היקר להן מכל בלילה אחד ולצדן מאות פצועים. משפחת מד"א מרכינה ראש, משתתפת בצער הנפטרים ומאחלת החלמה מהירה לפצועים.
הכותב הוא פרמדיק מד"א שהגיע ראשון לזירת האסון.