היום מציינים את יום הזיכרון השלישי – יום הזיכרון לניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, אשר מצוין מדי שנה ב-9 במאי. ביום זה אנו מצדיעים לווטרנים שנלחמו עם צבאות בעלות הברית נגד הנאצים, שומעים את סיפוריהם ההרואיים, מתייחדים ובוכים עמם על חבריהם שנפלו בשדות הקטל באירופה וזוכרים את המעשים והאנשים.

אז זהו, שלא. לצערנו הפסקה שלעיל היתה צריכה לתאר את המציאות, אך אין דבר רחוק יותר מכך. בפועל, "יום הניצחון" מצוין בישראל ע"י צעדת וטרנים על שלל סמליהם, אותותיהם וסיכותיהם, וחוץ מכתבה או שתיים שיזכירו לנו שהיום הזה קיים (ואיתו גם האנשים), אנחנו ממשיכים בחיינו באופן די שגרתי.

לצערי, מדינת ישראל, זו שקמה על חורבות העם היהודי ששרד את השואה ואשר משמשת בית ללא מעט ווטרנים, צריכה לעשות יותר. הרבה יותר, עבורם. במיוחד כאשר שעון החול מכיל בתוכו מעט מדי גרגירים. לא נותר עוד זמן רב עד שלא יחיו בנינו עוד ווטרנים ולכן, עלינו לעשות הרבה יותר על מנת להוקיר תודה ולהנציח את סיפוריהם וגבורתם.

כ-20,000 מוותיקי מלחמת העולם השנייה אשר לחמו עם צבא ברית המועצות נגד הנאצים (ווטרנים) עלו לישראל מברה"מ בשנות ה-90. כמעט בכל משפחה שעלתה אז, יש או היה מישהו שנלחם או נלחמה בנאצים. לכן, אך הגיוני שיום הניצחון, אחד הימים החשובים מבחינתם בלוח השנה, יעלה לישראל יחד עימם. מצעד הניצחון הראשון בישראל התקיים בירושלים ב-9 במאי 1993, על פי המסורת שהייתה נהוגה בבריה"מ וברוסיה המודרנית (באירופה ובארה"ב מציינים את יום הניצחון ב-8 במאי).

בשנת 2012 נחנכה בנתניה אנדרטת הניצחון "כנפיים" בטקס מרשים שהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין אף הגיע אליו. בשנת 2018 העבירה הכנסת את חוק יום השחרור וההצלה מגרמניה הנאצית, המחייב את ציון יום הניצחון בטקס ממלכתי ברחבת הכותל המערבי.

ועדיין, התחושה היא שזה לא מספיק. שהדור הצעיר לא יודע דבר על הווטרנים, ואולי אף לא מכיר את המושג כלל. על כן, על המדינה לעשות יותר. לא להסתפק במה שנעשה. משום שאותם אנשים, כאמור, אט אט נפטרים ועימם הסיפורים וההיסטוריה של אחד מהאירועים הגדולים בתולדות האנושות.

יש הרבה מה לעשות. ניתן לדוגמא להכניס פרק על הווטרנים למערך שיעורי ההיסטוריה של מערכת החינוך. אפשר לקרוא רחובות על שמם של ווטרנים שעלו לישראל ומצאו בה את ביתם. אפשר לשלוח תלמידים מתנדבים שייפגשו איתם במסגרת המחויבות האישית, ידברו איתם, ישמעו את הסיפור ויעבירו אותו הלאה. ואלו רק כמה דוגמאות קטנות.

יש כל כך הרבה מה לעשות ואנחנו עושים כל כך מעט. לכן, השנה בואו נחליט על שינוי כיוון. לא עוד שנה שבה עושים צעדה וטקס, ותו לא. בואו ניצוק תוכן משמעותי ליום זה, תוכן שיישאר גם להמשך השנה. להמשך השנים. זה לא רק לטובתם, זה בעיקר לטובתנו.  

הכותב הינו מייסד ומנכ"ל (בהתנדבות) של עמותת לחיות בכבוד